|
|
עמוד:6
הגומלין שכין מורה לתלמיד . שני היבטים לקשרים האלה , הכרוכים תמיד זה בזה : היבט דידקטי והיבט פסיכולוגי . ברמה הדידקטית המורה ממלא את התפקיד המסורתי שהוכשר למלא : הרחבת הידע של התלמיד . ברמה הפסיכולוגית מתפתח קשר בין-אישי בין המורה לתלמיד , שאיכותו אינה תלויה בתחום הדעת של המורה או כמאפיינים אחרים של ההוראה והלמידה , אלא באישיותם של המורה ושל התלמיד . ההתנסות האישית שלי בשדה החינוך , הן כמורה במכללה והן כחוקר בתחום ההוראה , מעלה תופעה מעניינת : המרכיב הבין-אישי בתפקידו של המורה נתפש בעיני התלמידים כלא פחות חשוב מהמרכיב הדידקטי . סטודנטים שהתבקשו לתאר בשפה פיגורטיבית את המורה הטוב , לדעתם , הרבו להשתמש בדימויים ובמטפורות כגון משענת , אוזן קשבת , פסיכולוג , כתף תומכת , המבטאים ציפייה לאיכות מסוימת של הקשר הבין-אישי . מחקרים בנושא הדימוי של המורה הטוב בעיני תלמידיו ( שיפורטו בהמשך ) מעלים , שתלמידים בני כל הגילים , החל בתלמידי בית הספר היסודי וכלה בסטודנטים במכללות , רואים ביכולת של המורה לקשור קשר חם ותומך עם תלמידיו מרכיב מרכזי בדימוי של המורה הטוב . רוב אנשי החינוך תמימי רעים באשר לחשיבותו העיקרית של המרכיב הדידקטי בעבודתו של המורה , ואת המרכיב הבין-אישי הם רואים כמרכיב מסייע . דהיינו , תפקידו העיקרי של המורה הוא ללמד , אך קשרים של אמון עם התלמידים מקדמים את תהליך הלמידה . ואולם יש מצבים שבהם תלמידים נקלעים למצוקה אישית , לעתים חריפה , ואז המרכיב הבין-אישי נעשה מרכזי , גם אם באופן זמני ומוגבל , והמורה עומד בפני דילמה או קושי באשר לדרך שעליו לנקוט . כיצד עליו לנהוג כאשר תלמידה מספרת לו שאביה מתעלל בה ? מה עליו לומר לתלמיד מתבגר שמשתף אותו במחשבות אובדניות ? שאלות שכאלה שכיחות למדי בעבודה המקצועית של המורים לנוכח ריבוי המצוקות והמשברים שנקלעים אליהם ילדים ומתבגרים מצד אחר , והמקום המרכזי שתופש בית הספר בחייהם מצד אחר . מטרתו של הספר הזה היא לסייע למורים להתמודד עם מצבים שבהם מצופה מהם למלא תפקיד של מסייעים לתלמידים הנתונים במצוקות אישיות . אין הכוונה להכשיר מורים למלא תפקיר של יועץ חינוכי , פסיכולוג או כל איש מקצוע אחר בתחום בריאות הנפש , אשר ממילא פועלים בבית הספר , אלא לספק למורים ידע בסיסי על מצבים של משבר ומצוקה ולאפשר תרגול של מיומנויות בהידברות
|
|