|
|
עמוד:6
רבה לשפה המילולית מבסס את מעמדו של הביטוי החזותי כאמצעי של תקשורת , של קריאה , של התבטאות , של חשיבה , של הערכה ושל ביקורת . לפיכך , בבחינת ההיבטים החזותיים של סביבות למידה בכיתות עולות שאלות רבות כגון : מהי תרומת הסביבה הלימודית ותצוגת הכיתה להתפתחותו של הלומדז מה הזיקה בין תפיסות ההוראה של המורה לבין אופן בניית הסביבה הלימודית ? מה מכילה הסביבה הלימודית ? כיצד מאורגנת הסביבה הלימודית ? מי משפיע על תכנון הסביבה ? עם שאלות אלה ואחרות ניסינו להתמודד בספר שלפניכם . מבנה ה 00 ר הפרק הראשון כולל רקע תיאורטי . בפרק זה אנחנו מציגות הנחות יסוד ועקרונות של גישות תיאורטיות שיש בהן כדי לסייע בהבנת הכיתה כמערכת אקולוגית , המקיימת יחסי גומלין בין כל רכיביה , בכללן הרכיב החזותי . פרק זה הוא בבחינת פתיחת צוהר לבסיסים תיאורטיים אפשריים ונקודת מוצא שממנה נגזר הפרק הבא . בפרק מוצגת סקירה על התפתחות המושגים "טקסט חזותי" ו"דקדוק חזותי" ועל התחום המכונה "אוריינות חזותית . " בפרק נבחנות בעיות המבנה של "השפה החזותית" ושל האוריינות החזותית וכן בעיות המחקר של תחומים אלה . כמו כן , מוצגות הגישות המרכזיות הרלוונטיות לתחומים הללו , כגוף הגישות הסמיוטית והסטרוקטורליסטית , הגישה הסמיוטית-אקולוגית והגישה הרטורית . בסיום מוצגים נימוקים המסבירים מדוע הגישה המשולבת היא המתאימה ביותר לחקר הטקסטים החזותיים המורכבים שנמצאים בכיתות הלימוד בבתי הספר . בפרק השני אנחנו מציעות מתווה לניתוח . אנחנו מניחות כי לכל דבר המוצג בסביבה החינוכית הפיזית , בכיתה , על הקירות או בפינות שונות בחלל , יש מסר - סמוי וגלוי . בפרק זה נציג מערכת של שיקולי דעת שניתן להשתמש בה כאשר מתכוונים לנתח ולפרש את המשמעויות הסמויות והגלויות של הטקסטים החזותיים בכיתה . הפרק השל > שי מכיל שלושה סיפורי מקרה המתייחסים לטקסטים חזותיים של שלוש כיתות בתי ספר יסודיים . לכל כיתה ייחוד משלה , המוצג בפרק . סיפורי המקרים מדגימים ניתוח ופירוש על פי התבחינים שהוצעו בפרק הקודם . שמות בתי הספר ושמות המורות בדויים .
|
|