|
|
עמוד:13
מאוכלס בפשוטי עם המתרחקים מן היהדות ומתקרבים לנצרות . אחרים טוענים , שהחיים בגליל בסוף ימי הבית השני ובתקופת יבנה היו טבועים בחותם הלכי פרושי כביהודה , ולא היה דפוס חיים נבדל בגליל . בבעיה הנזכרת כרוכה גם שאלת מעורבותו של הגליל במרד בר כוכבא . גם אם יש עדיין חילוקי דעות במחקר בשאלת היקפו הטריטוריאלי של מרד בר כוכבא , הרי שכמעט אין עוררין על כך שהמרד לא סער בגליל כביהודה . זהו גם ההסבר לכך שהגליל נענש פחות מיהודה ולא חרב כמוהו , החיים היהודיים נתחדשו בו במהרה ושוקמו בו מוסדות ההנהגה . אם היה היישוב בגליל בתקופת יבנה שונה ונטול אופי יהודי פרושי , נקל להסביר בכך מדוע לא נטל חלק במרד בר כוכבא . לעומת זאת תישאר ללא פיתרון נראה לעין השאלה , כיצד נשתקמו בו החיים היהודיים , ובאיזה אופן נצרפו בו פליטי יהודה יחד עם תושביו לאומה מלוכדת אחת . אך אם היה היישוב היהודי בגליל דומה באופיו לזה שביהודה , ותושבי הגליל היהודים כפפו עצמם להנהגת החכמים שביבנה וביהודה וקיימו עמם קשרים הדוקים , אזי תעלה השאלה , מדוע לא נטל הגליל חלק של ממש במרד בר כוכבא . ואולם , ניתן יהיה להסביר בנקל כיצד חודשו בו עד מהרה החיים היהודיים ב"שלפי השמד" שבעקבות מרד בר כוכבא . עם זאת יש לציין , שהגליל נטל חלק במרד הגדול , עובדה המציבה סימני שאלה נוספים על התנהגות תושביו בעת מרד בר כוכבא . לא עברו דור או שניים לאחר מרד בר כוכבא , ובגליל הגיע תור הזהב של החיים היהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד . באותם הימים נשלם התהליך של עריכת המשנה , שראשיתו בתקופת יבנה , התעצמותו בתקופת אושה , וסופו בחתימת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא . בהנהגתו של רבי יהודה הנשיא ידע הגליל ימים מתוקנים מבחינה מדינית . היחסים של היהודים עם השלטונות בתקופה הסוורית 235-193 ) לספירה , ( שעיקרם של ימי רבי חלים בה , היו מן הנוחים שידע עם ישראל . גולת הכותרת , במצב מדיני מיוחד זה , הם יחסי הקירבה של רבי יהודה הנשיא עם השלטונות בכלל ועם הקיסר הרומי בפרט . לאור כל אלה עשויה תקופה זו לשמש ציר לדיונים על אופיו של השלטון הרומי בארץ ישראל , ובמיוחד בגליל , בימים שבהם פעל בעצה אחת עם היהודים והנהגתם . עם חתימת המשנה עוצבה היצירה השנייה בחשיבותה לתורה . יחד עם זאת נבלמה במידה ניכרת הדינמיות בהתפתחותה של התורה שבעל פה , שכן המשנה קיבלה תוקף וסמכות , וחכמי התלמוד , האמוראים , לא היו רשאים לחלוק על חכמי המשנה , התנאים . תהליך זה לא התרחש באחת , אלא נמשך דור או שניים . במעבר לתקופת האמוראים היתה האימפריה הרומית שרויה במשבר הקיסרות של המאה הג' . ( 284-235 ) משבר זה הותיר את אותותיו בפרובינקיות המזרחיות , וסוריה פלשתינה והגליל בכללן . ימי משבר אלה יכולים לשמש כר נרחב לבדיקת היחסים עם השלטון הרומי בתקופת משבר ,
|
|