|
|
עמוד:11
בתהליך החזרתה של הספרות להקשרה התרבותי וההיסטורי חשוב מאוד להבהיר רעיון זה לתלמידים . לאחר מכן ייקל לחלץ את המסרים שהסופר ( המבוגר ) בחר להנחיל לקוראיו הצעירים , ולהבינם כחלק מהשיח הכין-דורי של התקופה הנדונה . בתהליך חילוץ המסרים הברכיים הנלוויים לטקסט הספרותי , כדאי להבחין בין מסרים ישירים ( הנאמרים במפורש על ידי המספר ) למסרים עקיפים ( שאותם יש להקיש מהכתוב . ( קריאה מעמיקה של ספר תגלה שלא תמיד עולים המסרים הישירים בקנה אחד עם אלה העקיפים . שאלה מתבקשת היא . מהי דרך טובה יותר לשכנע את הקוראים - האם באמצעות אמירה ישירה וסמכותית או שמא בדרך סוגסטיווית , שהיא מעודנת ומרומזת יותר ומאפשרת לקורא להשתכנע לאט לאט , עם התקדמות הקריאה ? שאלה נוספת היא : כיצד משתנים מתקופה לתקופה אמצעי השכנוע עצמם ? ההיבנו האסתטי הקריאה ההקשרית אינה מזניחה את הדיון הספרותי הטהור , אך היא בוחנת אותו תוך התייחסות להקשר הספרותי-תרבותי שבתוכו פעלה היצירה בעת יציאתה לאור . בתוך כך נבחנים הפרמטרים הספרותיים המוכרים , כגון אוצר מילים , מטפוריקה , רובדי שפה , אופנים שבהם הספרות "מקשטת את עצמה , " אפיון דמויות , דינמיקה של עלילה , הומור , אינטרטקסטואליות ודומיהם - כחלק מהנורמות הספרותיות שכל תקופה מציבה לעצמה . שהרי מה שמכונה בלשון עממית מכלילה "סגנון" הוא תלוי תקופה : מה שנחשב בעת מסוימת יפה ומורכב , עשוי להתקבל בתקופה אחרת כטרחני ואף משעמם , ומה שנחשב נועז וחתרני עשוי להיחשב כעבור דור או שניים כמובן מאליו ; וכך גם להפך : דגם ספרותי שנחשב בתקופה מסוימת "גבוה" או קנוני , עשוי למצוא את עצמו בתחתית ההירככיה כעבור שנות דור . רעיון זה , שה"יפה" הספרותי הוא יחסי , הוא רעיון מורכב . לכן גם אותו רצוי להעביר באמצעות עיגון הדיון בסופר ובקהל היעד המקורי .
|
|