|
|
עמוד:7
הקדמה האפשרות להנהיג במדינת ישראל בחירות אזוריות או אזוריות למחצה מלווה את הדיון הציבורי מאז הקמתה . חסידי רפורמות אזוריות מציינים מגוון גדול של מטרות ואפשרויות , אך דומה כי במהלך השנים הועלו שני טיעונים עיקריים : ( 1 ) שיטת הבחירות הנהוגה בישראל אינה משביעת רצון ויש להחליפה ; ( 2 ) שילוב מרכיב אזורי בשיטה ישפר אותה באורח ניכר . טיעונים רבים , הן בדבר מגרעות השיטה הקיימת והן בדבר יתרונותיהן של בחירות אזוריות , נתונים במחלוקת . כפי שניווכח , רבים מן הטיעונים אינם עומדים במבחן ההיגיון או במבחן האמפירי של העובדות . ואולם , שכיחות הטיעונים , רציפותם לאורך השנים , וקיומן של בחירות אזוריות במגוון גרסאות במדינות אחרות מחייבים לשקול בכובד ראש את האפשרות להנהיג בחירות אזוריות בישראל , קל וחומר נוכח העובדה שבישראל כבר התקבלו בעבר רפורמות ממשל שלא התבססו על ניתוח מקיף ומעמיק דיו . בחיבור זה , שיטת בחירות תיחשב לאזורית אם החלוקה לאזורים משפיעה על אופן הקצאת המושבים בבית הנבחרים Z בין המועמדים האישיים או בין המפלגות . חלוקה אדמיניסטרטיבית לאזורים שאין לה השפעה כזאת אינה יכולה להיחשב לחלוקה שהופכת את הבחירות לאזוריות . החלוקה הגיאוגרפית הקיימת של מדינת ישראל לאזורי קלפי , וניהול הבחירות באמצעות 18 ועדות בחירה אזוריות אינם משנים את העובדה שבישראל נוהגת , באורח ייחודי למדי , שיטה ארצית מובהקת , בשונה מרוב מדינות העולם , שבהן קיימת חלוקה לאזורים . מבין המדינות הדמוקרטיות הוותיקות , בהולנד , שבה נהוג גם אחוז חסימה נמוך ( שני שלישים האחוז , ( נהוגה השיטה הדומה ביותר לשיטה בישראל . חיבור זה בוחן אפשרויות של הנהגת בחירות אזוריות בישראל ( לרבות בחירות ארציות שיש בהן מרכיב אזורי ) מתוך התייחסות לנקודות הרלוונטיות המרכזיות . החלוקה לפרקים תהא כדלקמן : בפרק הראשון נסכם את הטיעונים הנטענים בהקשרים שונים בדבר יתרונן של בחירות אזוריות , ונבחן אותם על סמך הידוע לנו על התנהגות בוחרים ועל תפקוד שיטות אזוריות שונות , מבחינה תיאורטית ומבחינה אמפירית . בפרק השני נתאר מודלים חלופיים של בחירות אזוריות מתוך דיון בגרסאות
|
|