|
|
עמוד:9
הקדמה " כי ענין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממינו הוא חכמת התורה על האמת . אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו , והוא שלם בדתו ובמדותיו , ועיין בחכמת הפילוסופים וידע עניניהם , ומשכו השכל האנושי להש כינו במשכנו , והציקוהו פשטי התורה ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו מעניני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים , ונשאר במבוכה ובהלה , אם שימשך אחרי שכלו זישליר מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה , או שישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו , אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו , ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו , וישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות , והוא מפניהם בפחד וכובד ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה" ( מו"נ , פתיחה , דף ד עא—ע"ב . ( דברים אלו שאומר הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים הם אחד המפתחות המרכזיים להבנת מפעלו התיאולוגי פילוסופי . הרמב"ם an בין ההוגים היהודים שהיו מודעים ביותר לפער בין הטכסט המקראי לבין עולמו הרוחני של המשכיל המאמין בן תקופתו . בקטע המצוטט לעיל הוא מתאר בצורה בהירה ביותר את הדילמה בפניה עומד משכיל זה , ה'נבוך , כפי שהוא קורא לו : לעסוק בפילוסופיה האריסטוטלית ולזנוח את מה שנראה לו , מתור הפירוש שהיה רגיל לתת למלים בטקסט המקראי , כ'פינות התורה , ' או להחזיק בפירוש המקובל בידו לאותן המלים ואז לדחות את הפילוסופיה והמדעים , דהיינו את ההסבר השכלי לעולם , העומד בסתירה לפשט הטקסט המקראי . במקרה האחרון עליו לוותר על הישגיו במישור האינטלקטואלי ולחזור ממדרגת המחשבה השכלית למדרגת המחשבה הדמיונית . במקום לחשוב במושגים מופשטים עליו לחזור לחשוב בדימויים חושניים , כפי שחשב בהיותו ילד ולפני שעסק בלימוד הפילוסופיה והמדעים . הנבוך איננו
|
|