י

עמוד:465

ה 2 והפיכת המבנה למסגד, אחרי כיבושה של ירושלים בידי המוסלמים. בפינה הדרומית המערבית, גרם מדרגות ועליו קשת, הנתמכת בעמוד שיש עם כותרת מהתקופה הצלבנית. )מגולפים בה זוג שקנאים, המנקרים חזהו של שקנאי. מבוסס על אגדה נוצרית, שהשקנאי מזין את גוזליו מלבו, סמל ללחם וליין שהם דמו ובשרו של ישו.( ליד הכניסה, בצד ימין, שני תמשיחים צבעוניים של ׳שלטים׳ )מגינים( מהתקופה הצלבנית. קשתות החלונות הן מהתקופה הצלבנית עם עיטורים מהתקופה העות׳מנית. באחד החלונות פסוק מ׳אל קראן׳ בשבחו של המלך דוד. אתר הקנלה שימש אתר התכתשויות בין נוצרים למוסלמים על זכויות החזקתו. ליד הקנקולום, מנזר קטן של קתולים פרנציסקנים; בחצר מסגד א טור, קבר חלדה, מנבר חשוך עם פתח ממערב למסגד, ובקצהו חדר קטן ובו גלוסקמה עם כתובת יוונית )סגור למבקרים(. לפי מסורת יהודית )מוזכרת אצל אשתורי הנרחי ורבי משה באסולה(, מקום קבורת חלדה הנביאה )רבותינו מציינים את קברה בעיר דוד(. לפי מסורת נוצרית, קברה של נזירה קדושה, נלגיה מאנטיוכיה, שהתנצרה )453 לסה״נ( וגרה בהר הזיתים. לפי מסורת מוסלמית, קברה של סת רבעה אל-עדיה עדואיה, אשה בעלת מופת, ילידת העיר בצרה )עיראק(, מראשונות תנועת המיסטיקנים של האסלאם, שמתה בשנת 801 לסה״נ בקירוב. בכתב יד ערבי )סוף המאה ה 16( מוזכר המקום בשם מע׳רת בלגיה )=מערת נלגיה(. יש המייחסים את הקבר לא רהיבה בנת חסן )=הנזירה בת חסן(, שהיא דמות עלומה; ברחוב צלח א דין, קברי המלכים, אחוזת קבר מפוארת, המיוחסת להלני, מלכת חדיב שבצפון ארם נהרים )כיום בתחום עיראק(, בה נקברו היא ובני משפחתה שהתגיירו. ממפלס הרחוב מוליך גרם מדרגות חצוב אל חצר, החצובה בתוך הסלע. בצד המדרגות, מערכת ניקוז ובורות מים. במבוא המערה היו שני עמודים בין אנטאות. מעל לפתח, אפריז דורי, עשוי מטונות וטריגליפים, שבמרכזם אשכול ענבים ולצדו זרי עלי קוציץ סורי ]אקנתוס[. מקלעת עלים נמשכת לאורך הארכיטרב. מאולם הכניסה החיצוני מוליך פתח )היה חתום באבן גולל עגולה הנמצאת באתרה(, למערכת הקברים, ובה שמונה חדרים ובהם 48 כוכי קבורה. במערה נמצאו כמה גלוסקמאות מעוטרות. על אחד מהן חקוקה כתובת ארמית. מעל למערה היו בנויות מצבות מפוארות, בצורת פירמידות. כולן נשדדו. משפחת המלוכה חדיב התגיירה, והתגוררה בארמונות מפוארים בירושלים, בזמן בית שני )30-45 לסה״נ(. בחלוף הזמן נעזבה המערה וגלוסקמאות שהיו בה נשדדו ונהרסו. החצר נתמלאה אדמה ואשפה וכוכי הקבורה שימשו מדי פעם משכן לרועים נודדים. בשנת 1847 ציווה המושל הטורקי בירושלים לחפור ולחפש את האוצרות הטמונים בה. האוצרות לא נמצאו, אך נגרם נזק רב לאתר. בשנת 1878 נרכש האתר על ידי אמיל ויצחק פריר, בני משפחה צרפתית יהודית, מתוך הנחה שאלה קברות מלכי יהודה. אחרי מות ראש המשפחה נמסרה המערה )1885( במתנה לממשלת צרפת. בחפירה ארכיאולוגית נוקו החדרים ממצבורי האדמה והאשפה וגילו את הגלוסקמאות. הם סברו שאלה קברות מלכי יהודה. מסורת עממית מייחסת את הקבר לכלבא שבוע, הוא הכינוי הארמי ליהודי ירושלמי, עשיר מופלג, שחי בזמן בית שני ובעת חורבנו. מסורת ה׳קבלה׳ מייחסת את המערה לנקדימון בן גוריון, אף הוא מעשירי ירושלים, הנזכר יחד עם כלבא שבוע; ממערב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא