י

עמוד:437

מערת העמודים, על שום שני העמודים שבמבוא אליה ]העמוד הימני נהרס ונעלם[. בפי הערבים, קבור אל קוצ׳א ]=קברי השופטים[, ומכאן גם שמה האנגלי the of Tombs .Judges יעקב השליח, רב שביקר בירושלים ]1235[, מזכירה לראשונה, מבלי לייחסה לקברי הסנהדרין. רבי יוסף הלוי ]1450[ מונה בין הקברים הקדושים בירושלים גם ״שבעים הסנהדרין״. רבי עובדיה מברטנורא ]1488[ מציינה בשם ״מערת שבעים הזקנים... היא מפוארת ביותר״. רבי משה באסולה ]1522[ מעיד: ״ראיתי מערת סנהדרין... לה פתח גדול ובתוכה כוכין״. בספר ׳יחוס אבות ונביאים׳ ]1537[, המתאר את המקומות הקדושים בארץ ישראל, נזכרת המערה יחד עם ציור חזיתה והכתובת ״מערת שבעים הסנהדרין עליהם השלום״. בספר ׳אגרת מספרת יחוסתא דצדיקי דארעא דישראל׳ ]1640[, המתארת את הקברים הקדושים בארץ ישראל, מתוארת המערה: ״ושם קבורים השבעים סנהדרין בכוכין של שיש מחולקים ויפים מאד. ולכל המערות הקטנות שבתוך הגדולה דלתות מפותחות של אבני שיש״. עד קום המדינה היתה המערה נטושה ועזובה. אברהם משה לונץ, חוקר ירושלים, מתארה ]1915[: ״טוב ונכון יהיה, אם אחד מגדולי עשירי אחינו שבגולה יקנה על שמו את המערה הזאת, ויקדישה בתור הקדש לעדת היהודים בירושלים. ואפשר שבאחוזה הגדולה שבסביבה תוסד שכונה מיוחדת לאחינו, ואז נהיה בטוחים בטהרת המקום...״. אחרי קום המדינה נוקתה המערה וניטע הגן מסביבה; סן מרטין: במפנה הדרומי, מערות קבורה חצובות עם כוכים; עין אל בלד: במקום נביעת המעיין, במרכז בתיר, שרידים של כתובות הקדשה מטושטשות מאוד, מזמן הלגיונות הרומאיים שצרו על ביתר. מהמעיין מובילה אמת מים קדומה. מוצא המעיין בקצה מערכת מסועפת של נקבות; עין ג׳מע: מי המעיין נובע בודי אל ג׳מע ומשמש את תושבי בתיר. נאגרים בבריכה גדולה, הבנויה על נדבכים קדומים: שישה נדבכים של אבנים מסותתות, שתי אמות מים. חרסים מהתקופות הברזל, הנרסית והרומית הביזנטית; עין אל חניה: שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית, גמחה מעל למעין, אמת מים. נחשפו שרידי כנסיית בסיליקה עם חצר, מהמאות ה 5-6 לסה״נ. רצפת החצר רוצפה נסיפס לבן והיא מוקפת סטוים. בין החצר והנרתקס הפריד סטו שעמד על מדרגה מוגבהת. הנרתקס היה מרוצף נסיפס בדגם קשקשים מוקף מסגרת של פרחים קטנים. בקיר המזרחי שלו היו שלוש כניסות, האמצעית הוליכה אל אולם התוך והצדדיות אל שתי הסטראות. אולם התוך היה מחולק על ידי שני טורי עמודים ]חמישה עמודים בכל טור[, ומרוצף נסיפס בדגם של דליות גפן היין, שיצאו כנראה מהאמפורה ]שהיתה בקצה המערבי[ והתוו מעגלים. מאולם התוך עלו במדרגה אחת אל הבימה ומשם בשתי מדרגות אל האנסיס הפנימית העגולה, המרוצפת אבן. על יתר האנסיס ניכרים סימני המזבח, שמתחתיו הוטמנה תיבת שיש. הסטרה הדרומית היתה מרוצפת נסיפס בדגם קשקשים. הדיאקוניקון היה מרוצף נסיפס לבן וניכרים בו סימני המזבח. בפינתו הדרומית המערבית היתה גמחה. הסטרה הצפונית היתה מרוצפת נסיפס בדגם של רצועות מצטלבות שמתוות ריבועים, ובמרכז כל ריבוע היה דגם פרחים. משם עלו במדרגה אחת לפרותסיס מרוצף נסיפס ומעוטר בצלבים מסביב למקום המזבח; עין אל חניה ]מערב[: במקביל לשביל ראשי העולה מנחל רפאים להר גלה, חמש מדרגות חצובות. בסמוך, מערה קטנה חצובה. בכל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא