י

עמוד:431

בתיאורי עולי רגל נוצרים ויהודים, שסיירו בירושלים בתקופה הצלבנית; הר הזיתים: כנסיות, מערות קבורה חצובות בסלע, קברים מונומנטליים, בתי נפש ]מאוזוליאום[ חצובים בסלע. חרסים מהתקופות הברונזה ]הקדומה, התיכונה והמאוחרת[, הברזל, הנרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הערבית, הצלבנית, הממלוכית, העות׳מנית והמודרנית; כפר השילוח ]סלון[: גשר, מבני קברים מונוליתיים, מערות קבורה וקברים מתקופת הברזל, בתקופות הרומית והביזנטית שימשו לקבורה ולמגורים. במצוק התחתון, ממול למעין הגיחון, הנקרא בפי הערבים א זונר ]=החגורה[, חצובות כ 50 מערות קבורה קדומות, הבולטות בתכנונן ובמלאכתן הקפדניים. הן נחשבות ליפות שבמערות הקבורה בארץ. המערות משולבות כיום בבתי הכפר והן משמשות לצרכים שונים ]מחסנים, בורות מים ועוד[. למערות פתחים מרובעים קטנים דמויי חלונות, המובילים לכוכים קטנים עם תקרה גמלונית. בקירות הכוכים, משטחי קבורה דמויי שוקת. בתחתית המשטחים, כריות ראש מוגבהות עם שקע, מעוצבות לפי קווי המתאר של הראש. הן שימשו לקבורת יחיד או זוג. המערות הן מימי הבית הראשון, ובהן נקברו אצילי ממלכת יהודה. מאז, הפך המקום לאתר קבורה. בדורות קודמים נהגו ערביי הכפר לשדוד את מצבות הקברים, שבמורד הר הזיתים, ולעשות מהן אבני בנייה. היהודים נאלצו לשלם לראשי הכפר תשלום מיוחד בעד שמירת המצבות. כיום יש בתחומו שני בתי קברות יהודיים ]הר הזיתים וסמבורסקי ובית קברות קתולי[ בתקופה הרומית המאחרת, עם ירידת חשיבותם של הקברים, נהפך המקום לאתר מחצבות. בתקופה הביזנטית שימשו המערות למגורי נזירים מתבודדים. בכמה מהן נחצבו אנסידות, נחקקו צלבים וכן כתובות יווניות. המערות הבולטות: קבר בת נרעה, מערה חצובה ]גוש סלע מרובע, המופרד ממצוק הסלע[ ומעליה קיר תמך של גן. על חזיתה כתובת עברית קדומה: ״קבורת ז... אשר יפתח...״. זאת כתובת הסלע העברית היחידה בארץ ישראל המערבית, המצויה באתרה; הסלע החצוב מכונה בערבית - אל עליא ]=העלייה[, אל עצירה ]=המקלט[, אל קלעה ]=המבצר[. בחלקו העליון שורה של גומחות וחדר קטן. הוא, אולי, הסלע הנקרא אצל יוסף בן מתתיהו - נריסטריאון ]=שובך יונים[, בתיאור הדיק שהקימו הרומאים בעת המצור על ירושלים בשנת 70 לסה״נ; מצבת קבר ׳אשר על הבית׳, הוא ראש השרים של אחד ממלכי יהודה ]סוף המאה ה 8 או ה 7 לפנה״ס[. אולי קברו של שבנא, הנזכר בספר ׳ישעיהו׳. בחזית המערה נמצאו שתי כתובות עבריות: ׳זאת ]קבורת...[ יהו אשר על הבית. אין פה כסף וזהב כי אם עצמותיו ועצמת אמתה עמו. ארור האדם אשר יפתח את זאת׳ ו׳חצר בכתף הצר]יח[׳. בתוכן כמה מערות מימי הבית הראשון שאוחדו בתקופה הביזנטית ושימשו ככנסייה בקיר המערה כתובת יוונית המזכירה את הנביא ישעיהו. לפי עדות של עולה רגל נוצרי ]1345[ התגוררו בהן גם יהודים: ״התקדמנו בעמק. לצד שמאל - הרבה מעונות של יהודים, והם קדרים, ואין להם בתים אלא המערות שבסלעים, והם חיים כחיות בר; ולצד ימין באנו אל מעין השלוח״. מחקרן של המערות נתקל בקשיים רבים מחמת עוינותם של התושבים: יד אבשלום: מצבת קבורה מפוארת מהמאה ה לסה״נ, המפוארת מבין שלושת מצבות הקבורה הסמוכות, קבר זכריה, קבר יהושפט וקבר בני חזיר. לפי מסורת עממית, מיוחסת לבנו המורד של דוד המלך, אבשלום.

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא