ט

עמוד:374

מנורים ]הר ברניקי[; טבריה ]צפון[: שרידי בניה, ממערב לכביש טבריה - מגדל; מנורה: בית יוצר מהתקופה הערבית הקדומה; קרית שמואל - יד שטרית: קבר מונומנטלי מהתקופה הרומית הקדומה ]המאה ה 1 לסה״נ[, שמור במרתף היכל התרבות המודרני; רבי כהנא: קבר סלע; תל רקת: בתים חרבים, יסודות, גלי אבנים, מערות, חרסים מהתקופות הברונזה הקדומה והברזל; תעלת ברניקי: אמת מים, בריכות, יסודות, קירות תמך וגשרים שתמכו באמת המים; שרידי אמת מים מהתקופות הרומית והביזנטית הבנוייה בחלקה קשתות, קיר וצינור ובחלקה חצובה, באמצעות תעלות ואמות מים משניות מחוברים לה מתקני אגירה, שרידי מבנים ושרידי בתי מרחץ קטנים(. לחוף ים כנרת, בית כנסת עץ חיים, בית כנסת עתיק של העדה הספרדית ולידו בית טבילה. בנוי אבני בזלת שחורות. המבנה הוא דו קומתי וחלקים ממנו טרם שוקמו מהריסותיהם. מסביבו כמה בתי כנסת נוספים, בהם: בית כנסת הסניור )ספרדי(, בית כנסת בית אברהם ובית כנסת אהל יעקב )אשכנזי( מייסודם של חסידי בויאן; בדרומה, בתי קברות עתיקים, בית קברות יהודי. תחילת הקבורה בו בשנת .1774 קבורים בו חכמי ישראל, בהם: רבי חיים אבולעפיה, מחדש היישוב היהודי בטבריה; רבי מאיר אלקלעי, שעלה עם אבולעפיה מטורקיה; רב נחמן הורודנקר, תלמידו ומחותנו של הבעל שם טוב )בעש״ט(; רבי מנחם מנדל מויטבסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריץ׳ )דב בר(, מייסד הקהילות החסידיות בצפת ובטבריה, וכן אדמו״רים רבים. לידו, בית קברות מוסלמי ונוצרי )יוני אורתודוקסי(; בדרומה, לחוף ים כנרת, חמי טבריה, מעיינות חמים]. במקום, מבנה בסגנון הבית מרחץ טורקי ומבנה חדיש )׳חמי טבריה הצעירה׳(. לידו, מוזיאון לתולדות המרחצאות. כבר בימי קדם נחשבו מי המעיינות כמרפאים. על מטבעות טבריה הוטבעה דמות אלילת הבריאות במיתולוגיה היוונית, היגיאיאה, שפולחנה נערך ביחד עם פולחן אסקלניוס, אל הרפואה )לעתים זוהתה כבתו או כאשתו(. חכמי ה׳תלמוד׳ התירו להתרחץ במעיינות גם בשבת, אך אסרו על המתרחצים לשים במים החמים קדרות של מזון לבשלו. בימי הבינים נהגו לבוא למעיינות גם מהארצות השכנות והמתרחצים נקראו אז בפי היהודים ׳דרי חוף רקת׳. ה׳אגדה׳ מספרת שהמעיינות נפתחו בראשית המבול הגדול, בימי נח, ככתוב בספר ׳בראשית׳: ״...ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו״. חז״ל דרשו: ״שלושה נשתיירו מהם, ואחד מהם - חמי טבריה״. הם האמינו שמי המעיינות זורמים מפתח הגיהנום ומשם מקבלים את חומם )מכאן כינויים ׳מוקד דטבריה׳(. ה׳אגדה׳ מספרת שמי המעיינות קיבלו את חומם בימי שלמה המלך. חולים התלוננו בפניו וביקשו מזור למכאוביהם. המלך שריחם עליהם ציווה על השדים לרדת למעמקי האדמה ולחמם את מי המעיינות ומאז ועד היום הם עוסקים במלאכתם. בטרם שלחם למשימתם עשה אותם לחרשים, כי חשש, שאם ייוודע להם בבוא היום דבר מותו לא יפחדו ממנו עוד ויחדלו ממלאכתם הקשה. רבותינו דרשו את דברי שלמה - ״...ותענגות בני האדם שדה ושדות״: ״׳תענגות בני האדם׳ - הם המרחצאות, ׳שדה ושדות׳ - הם השדים המחממים אותם. הערבים קוראים למעיינות, חמם מלכנה סלימן )=מרחץ מלכנו שלמה(. הנוסע המוסלמי פרסי, נצר י חוסרו, שביקר בטבריה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא