|
|
עמוד:112
■ בית יוסף א צלח כפר זעיר, ב׳אוטונומיה׳ )נפת ג׳נין(. כ 14 ק״מ מצפון מערב לשכם )נבלס(, כק״מ אחד ממערב לאל עטרה. דרך ראשית 60 בקטע צמת שומרון - ג׳נין, בק״מ ה 168.1 בקירוב פנייה מערבה לעבר סילת א זהר ומשם לאל עטרה ומשם פנייה מערבה לשביל עפר. נקרא על שם ראש החמולה. כמה בתים במפנה המזרחי של רס רשן )נ״ט 512(. ■ ביתין ]בית אל[ כפר, ב׳אוטונומיה׳ )נפת רמאלה(. מצפון מזרח לרמאלה ולאל בירה, מדרום מזרח לבית אל, מדרום לעין יברוד. דרך אזורית 449 בקטע דרך ראשית 60 - צמת רמונים, פנייה מזרחה. במקום מזהים )על דעת רוב החוקרים(, את בית אל שב׳תנ״ך׳, ששמה נשתמר בשם הערבי. שמה הקודם של בית אל היה לוז. יעקב אבינו עבר בה בלכתו מפדן ארם ובשובו משם. שמה האחר, בית און, הוא שם גנאי שניתן לה לאחר שהוקם בה העגל על ידי ירבעם בן נבט. ממזרח לה, הוקם מקדש בשם בית אל, שמסביבו התפתח יישוב. יישוב זה, שהיה מעין פרבר של לוז, הלך וגדל עד שהעיר לוז קיבלה את השם בית אל. כשנחלקה הארץ לשבטים היו לוז ובית אל בגבול בנימין ובני יוסף. לדבורה הנביאה, שישבה בהר אפרים בין הרמה ובין בית אל, היו מטעי זית בבקעת בית שקיא. את הבקעה מוצע לזהות בבקעה שבין רמאלה לבית ביתין, שגם היום גדלים בה עצי זית רבים. בתיו בנויים בחלק הדרומי המזרחי של העיר הקדומה )מבנה רבוע בנוי אבן גזית, חלקן בעלות סיתות שוליים ]רוב האבנים בשימוש משנה[. קטע משקוף מעוטר בשתי כפות דקל ובמרכזן צלב. בשולי המשקוף מימין ומשמאל, שני דגמים המזכירים עיטור מגן דוד. לפתח הסתום כותרת מהתקופה הצלבנית. הקיר הצפוני נשתמר כדי 14 נדבכים. מסביב למבנה חצר ובמערב באר. חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית וימי הבינים(. הזיהוי הראשון של בית אל עם ביתין נעשה על ידי רובינסון ]1838[, על פי הנתונים שב׳תנ״ך׳ והנתונים הגיאוגרפיים. את העיר הנכרית כבש בית יוסף, ובמקומה קמה העיר מתקופת הברזל שנכללה בנחלת אפרים והיתה למקום מקודש ולמרכז דתי הקשור במסורת האבות. בבית אל בנה ירבעם בן נבט מקדש מלך, והיא היתה לצרתה של ירושלים. מקומו של מקדש זה נותר עלום. משחרבה העיר שומרון חרבה גם בית אל. העבודה במקום המקודש נתחדשה סמוך לסוף התקופה האשורית. בית אל ניצלה מחורבן בזמן שמלך בבל, נבוכדנאצר ה ,2 כבש את ירושלים, אבל נהרסה בזמן המעבר משלטון בבל לשלטון פרס. בחלוף זמן מה נבנתה העיר מחדש ובימי עזרא היתה לעיר קטנה. בית אל שגשגה בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. היתה העיר האחרונה שכבש טיטוס פלוויוס אספסינוס קודם שיצא מארץ ישראל אל רומא והיה לקיסר. העיר הוסיפה לשגשג בתקופות הרומית המאחרת והביזנטית התפשטה יותר מכל זמן אחר בתולדותיה. זמן מה לאחר הכיבוש הערבי נפסק קיומה של העיר.
|
|