א

עמוד:56

ממערב דרום לשומרה. דרך אזורית 899 בקטע צמת חניתה - צמת חירם, בק״מ ה 16.90 בקירוב פנייה דרומה לדרך עפר. בשמו נשתמר השם הקדום יוקרת. כפר על גבי תל. תושביו, רובם נוצרים )מרונים( ומיעוטם מוסלמים, פונו מכפרם ב׳מלחמת השחרור׳, יחד עם תושבי כפר ברעם, והמפקד הצבאי הבטיח להחזירם בתום הקרבות באזורם. )לפי מפקד :1391 933 נפשות ]מהם 318 נוצרים ו 21 מוסלמים[ ו 50 בתים נושבים.( חלקם התיישבו באל ג׳יש )גוש חלב(, חלקם בחיפה וחלקם במקומות אחרים בארץ ובחוץ לארץ. ההבטחה לא מומשה, חרף החלטת בית הדין הגבוה לצדק, ורק בדצמבר 1995 החליטה ועדה ממשלתית להמליץ להחזירם לאלתר לכפרם, לשטח מוגבל ובתנאים מגבילים אחרים, ולסייע בהקמתו מחדש. בתחומו, עתיקות )כפר על גבי תל, שברי בנייה עתיקים, רצפות פסיפס, אומנות בנויות, גת, בורות מים, קברי סלע. מוצע לזהות בו את יוקרת שב׳תלמוד׳, מולדתו של רבי יוסי דמן יוקרת, אמורא ארצישראלי בדור השלישי או הרביעי )לפי אחת המסורות מראים את קברו בגליל עליון(. נקרא בתקופה הצלבנית, 1הןכ3. ■ 19 e0c u 85Np ,n במחוז הצפון, בנפת כנרת, באזור גליל תחתון מזרחי. כ 3 ק״מ מצפון מערב לטבריה, ממזרח לכפר זיתים, ממערב לכפר חטים, למרגלות המפנה הדרומי המערבי של הר ארבל )נ״ט 153(, בשפה הצפונית של בקעת ארבל. דרך ראשית 77 בקטע צמת גולני - טבריה, בק״מ ה ,78.8 בצמת כפר חטים, פנייה מערבה לדרך מקומית .7717 נקרא בעקבות שמה של ארבל )ארבאל( הקדומה, אותה מקובל לזהות בחרבת ארבל. בשם זה נקראים עצמים גיאוגרפיים בסביבתו: בקעת ארבל, הר ארבל )קלעת אבן מען ]שמו של מורד דרוזי, שהתבצר במערותיו נגד השלטונות הטורקיים )לפי הנוסע הטורקי אוליה שלבי([ או קלעת נעלה ]משמעותו ומקורו עלומים[(, נחל ארבל )ודי חמם( ועין ארבל )עין ודי חמם(. ברשימה המתארת מצבות קודש בארץ ישראל, נזכר בגרסה הארמית אברלתא. בימי הבינים נקרא בפי הערבים ארביל ובימינו, ארבד. לפי ה׳מדרש׳ הכה יעקב אבינו את יושבי ארבאל ובה גם נקברה בתו דינה. בארבל ישב אחד מ׳כ״ד משמרות הכהנים׳ לבית ישוע )ראש מחלקת הכוהנים התשיעית(. סביבת ארבל נודעה בפוריותה הרבה: ״סאה ארבלית מוציאה סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה סובין, סאה מורסן״. הבקעה מסביבה נקראה בקעת ארבל ובזמן ה׳תלמוד׳ היה גדל בה פשתן גס, שממנו היו עושים בגדים. )אחרים מזהים את בקעת יבנאל בנחל ארבל ]ודי חמם[.( לפי אחד הפיוטים תצמח הגאולה בבקעת ארבל. היהודים בימי הבינים נהגו לסייר במקום ולהשתטח על קברות צדיקים, בהם: שת בן אדם, בני יעקב אבינו - ראובן, שמעון, לוי ודינה( ושל חכמי ה׳תלמוד׳, נתאי, זירא וחזקיה. אדמות המושב נרכשו בשנת 1885 אחרי מאמצים שנמשכו שנתיים. ראשיתו )1949-1959( כמושב שתופי, מייסודם של חברי ׳ארגון החיל׳. בתחומו, עתיקות )8l 10cת 19 :u0ec חרבות על פני שטח גדול, שרידי בית כנסת מהתקופה הרומית המאחרת, באר, קברי סלע, גתות, מחצבות, אמת מים. זמנו של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא