א

עמוד:51

■ אל אסד שבט בדואי, במחוז הדרום, בנפת ובאזור באר שבע. כ 6 ק״מ מצפון מזרח לבאר שבע, כק״מ אחד ממזרח צפון ללקיה, למרגלות המפנה המזרחי של גבעות להב. דרך ראשית 31 בקטע צמת להבים - צמת שקת, בק״מ ה 13.78 פנייה מערבה. נקרא על שם השבט השוכן בו, ערב אל אסד. ■ אסככא כפר, ב׳אוטונומיה׳ )נפת טולכרם(. כ 4 ק״מ ממזרח לאריאל, כק״מ אחד ממערב דרום ליסוף, במפנה הצפוני של ג׳בל חיתון )נ״ט 685(. דרך ראשית 60 בקטע רמאלה - שכם )נבלס(, בק״מ ה 134.4 בקירוב פנייה מערבה לדרך מקומית .4775 משמעות שמו ומקורו עלומים. ■ אעבלין ]אבלים[ עירה, במחוז הצפון, בנפת עכו, באזור גליל תחתון מערבי. כק״מ אחד מצפון לשפרעם, מדרום למצפה אבי״ב. דרך ראשית 70 בקטע צמת סומך - צמת יבור, בק״מ ה 56 בקירוב פנייה מזרחה. במקום מזהים את אבלים או אבלים, עיר מולדתו של התנא אלעזר )אליעזר( בן יהודה והאמורא רבי יוסף בן סירא. השם הוא צורת רבים של אבל )או אובל(, שפירושו, עמק פורה ומושקה, הוא העמק של נחל אבלים )מצפון ליישוב ולמרגלותיו. יוצא לעמק זבולון ונשפך לנחל נעמן(. בעמק הזה עברו, לפי ה׳אגדה׳, הבקר והאתונות של איוב, בלכתם מכפר קרינוס למגדל צבעיא, וכן גם הצבא הרומאי בדרכו מעכו ליודפת. בתעודה יהודית )המאה ה 11(, נזכרת משפחה יהודית בשם אל עבלני. לפי הסברה, מוצאה אולי מהכפר הזה. הצלבנים בנו כאן מצודה לשמירת הדרך מעכו לגליל תחתון. בימי שלטונו של ט׳הר אל עמר )המאה ה 18( היתה עיירה חשובה והיא בוצרה על ידו. לפי מסורת מקומית, היתה קבורת בני משפחתו של ט׳הר אל עמר, במקום בו עומד כיום המסגד ברובע המוסלמי. המסגד נבנה )1760( בידי ט׳הר אל עמר. )הכתובת הערבית מעל מפתן הכניסה מזכירה את משפחתו.( במאה ה 19 ישב בה עקיל ]עגיל[ אע׳א ]אגא[, ראש שבטי הבדואים )שיח׳ השיח׳ים( ערב בני חורה, ששלט בגליל, לפי הסכם עם השלטון הטורקי. )שמו המלא ותוארו: שיח׳ עקיל ]עגיל[ אע׳ה אל חסה. אע׳ה, מלה פרסית טורקית, שפירושה ׳אדון נכבד׳. תואר טורקי מקובל למושלים.( בשנת 1848 הוא נשכר לשמור על בטחונה של ׳משלחת לינץ׳ )תמונתו אף מובאת בספר המשלחת(. בשנת 1852 מונה למפקד ׳משטרת הכפרים׳, ומשגבר כוחו והשלטון הטורקי חשש מפניו, הוא נעצר ונכלא במבצר וידין )בולגריה(. הוא הצליח להימלט משם ולחזור לארץ. כשפרצו מהומות בלבנון ובסוריה )1860(, אז בשליטת צרפת, ודרוזים טבחו בנוצרים, ניסו המוסלמים בארץ לחקותם, אך עקיל יצא נגדם והכריז: ״כל מי שיגע בנוצרי או ביהודי - חרבו של עקילי תהיה בו.״ כאות תודה שלח לו קיסר צרפת, נפוליון ה ,3 את ׳אות לגיון הכבוד׳ ואקדח מפואר.

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא