|
|
עמוד:6
מנותקת מכל תפיסה של נצחיות . במקור , הפרט נמצא תמיד בקשר עם מציאויות אחרות , הן בזמן הן במרחב . קשר זה הוא היסוד של אנושיותו . התכחשות לתלות ההדדית הזאת , לממד הראשוני הזה , מובילה לצמצום האדם באופן טראגי ולניתוקו מן הפוטנציאל הגלום בו , ומונעת ממנו יסודות רוחניים העשויים להעשיר את קיומו ולהבטיח לו התרוממות אמתית והתעלות משחררת . החופש אינו יכול להתממש לפי רצון מקרי . משמעותו של החופש אינה יכולה להיות ביטול כל חוק אלא יצירה בזכות חוק , הנובעת מן הזהות המקורית , זהות חדשה שהמסורת היהודית מציגה אותה כמשיחית . ביסודו של דבר , אין מדובר רק בתקווה , אלא לפחות במובן הקולקטיבי , בהשתתפות פעילה ביצירת חברה של אחווה ושל שלום וקיום המביא בחשבון את הקשר הבין-אנושי ומשלב אותו בתכנית טרנסצנדנטית . ייחודיותה של היהדות מתבטאת בקשירת ההיסטוריה של הישועה אל ההיסטוריה של גורל אומה מיוחדת . היהדות שימרה בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל נאמנות לזהותו המקורית , הנתפסת כנתונה למתח של מהלך היסטורי . גילוי ממד הזמן וההיסטוריות במערב מהווה מזה דורות חלק בלתי נפרד של ההיגיון ושל התודעה של המורשת היהודית . מורשת זו העניקה מאז ומעולם ערך רב לאנושי , לשחרור האדם , להשתתפותו בפרשנות החוק ובגיבוש היישום המעשי שלו בדרך המאפשרת את קיום החופש . הערכים היהודיים הם מקוריים , משום שהם נאבקים למען החופש ומצהירים שלא ניתן להשיגו בלי לקבל את עקרונות המחויבות לחוק וחשיבות המעשה החיצוני . המידה העליונה של החופש אינה תלויה במימוש האקראי של הרצון ובביטול כל הכללים אלא ביכולת האדם לקבוע גבולות לחופש שלו . האדם צריך לשאוף לא רק להרחבת החופש אלא בעיקר להעצמתו . מבחינה זו , חשוב לחזור ולהדגיש את הערך הרב שיש להומניזם אמתי ולממש את התפיסה הזאת בחינוך ובהוראה . כשאנו פועלים כך בשם החופש נגד מגמת החברה להתפורר , אנו שואפים לתרום ליצירת האיזון החיוני לשמירה על האדם . על ידי חינוך הפתוח אל העולם המודרני תוך כדי אימוץ גישה ביקורתית כלפי שיטותיו ומטרותיו או על אי-קיום מטרות בו , לא יהפוך החינוך היהודי למוסרני ומיושן . אדרבה , הוא יפגין כוח הישרדות המשמר
|
|