|
|
עמוד:9
רופא מן הסוג הישן , רופא שהוא בעיקר אדם . רופאים רבים שזכו להכירו וללמוד ממנו סיפרו לי שעדיין הוא משמש להם מופת של אהבת אדם , אהבת דעת ושמחת חיים . כל מי שהכיר אותו יודע שמידת החמלה של אבא התקיימה בקרבו לצד חוש הומור חסר פחד וחסר מעצורים . חוש ההומור של אבא גרם לרבים וטובים לצחוק עד דמעות , בייחוד בבית החולים , מקום שהדמעות הזולגות בו הן בעיקר של כאב . אני עצמי זוכר אותו כאב מסור , גאה ואוהב עד בלי די . אך מעל לכל אני זוכר אותו כאבא שמח , כאדם בעל אהבת חיים ושמחת חיים אדירה . אני זוכר את הרגשת הביטחון שידע להעניק לי כמו לרבים אחרים , את התחושה שאין לה תחליף שהכל יהיה בסדר כל עוד הוא נמצא בסביבה . אני זוכר גם את מידת ההתפלאות על העולם שאפיינה אותו , את יכולתו לחוות את החיים כל יום ברעננותם המתחדשת . כמו אביו לפניו , היה גם אבא מורה בחסד , שהיטיב להעביר לילדיו ולתלמידיו לא רק את מה שלימדם אלא גם את ההתלהבות נוכח העושר והיופי שבעולם הבריאה . כמו באביו לפניו היתה גם באבא סקרנות שהקיפה כמעט כל תופעה וכל תחום בעולמנו , מלווה ברצון עז לחוות , להבין ולדעת . רצון זה הביא אותו להתנדב לשירות בצנחנים , ללימודי הרפואה , לטיולים ברגל וברכב בחיק הטבע ולבחירה במקצוע הנוירולוגיה . אין לי ספק , שבחירתו של אבא במקצוע השוכן על קו התפר בין גוף לנפש - כמו הבחירה שלי , השונה משלו ובכל זאת קרובה אליה - הושפעה עמוקות מן העניין של סבא בבעיה הפסיכופיסית . ספר זה , שכולו עוסק בשאלות העולות מן היחס שבין חומר לרוח , מוקדש על כן לזכרו של אורי ליבוביץ הרופא , החוקר , המורה , ומעל לכל - האדם . עליו , כמו על אביו ישעיהו , נאמר : "חבל על דאבדין ולא משתכחין" ( בבלי , סנהדרין , קיא א . (
|
|