|
|
עמוד:7
מבוא : אדם יהודיזוכר יותם בנזימן אדם יהודי זוכר את הסוכה בבית סבו . והסוכה זוכרת במקומו את ההליכה במדבר שזוכרת את חסד הנעורים ואת אבני לוחות הברית ואת זהב עגל הזהב ואת הצמא ואת הרעב שזוכרים את מצרים . ( יהודה עמיחי , "היהודים , " גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות , שוקן , תל אביב , עמ ' ( 136 בשיר "ילדי , " הקודם לשיר הזה , יהודה עמיחי כותב על ילדיו : "געגועיהם על עתידם / וגעגועי על ילדותי / עוברים אלה ליד אלה בלי להיפגש / , כמו בטעות גדולה של מהנדס מכרות . " הוא מקונן : "בעולם ילדי לא יהיה לי חלק . " הילד ממציא את עצמו מחדש , מוליד את עצמו אל עתיד שלהוריו אין בו חלק ונחלה . הוא עצמאי . לעתים תודעת יחיד כזאת נחשפת להיותה חלק מאורגניזם גדול יותר , ואז "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת" " ) שיר בבוקר בבוקר" לאמיר גלבע . ( בבוקר בבוקר - יש מאין . בלא עבר . בלא זיכרון . ואולם מניין נולדת הרגשתו של אדם כי הוא "עם ? " מה מעניק ליחיד או לכלל את תחושת זהותו ? כאן נראה שיכולת ההגדרה העצמית וההולדה אל העתיד הנטול הורים , דווקא נשענות על הזיכרון , על העבר , על המורשת . עוד קודם שיצא העם מהוויית הגלות במצרים ובטרם גיבש את עצמאותו הנבדלת כבר צווה לזכור את שעדיין לא התרחש ו , "ושמךתם את הדבר הזה לחק לף ולבניף עד עולם" ( שמות יב - ( 24 את מצוות הפסח שטרם בוצעה , את הקורבן שטרם הוקרב . איך שומרים את הזיכרון "עד עולם ? " וכי יכול אדם לזכור את שחוו אבות אבותיו לפני אלפי שנים י יכול הוא לזכור את הסוכה שבבית סבו , ותו לא , סוכה זו - נצר לשלשלת של סוכות שהוךתן בסוכת בני ישראל במדבר - היא ה"זוכרת" את העבר במקומו . אולם ברור שאין הסוכה זוכרת במובנה הפשוט של המילה . החוליות הבונות את הנרטיב ההיסטורי - הסוכה , ההליכה במדבר , חסד הנעורים , לוחות הברית , עגל הזהב , הצמא , הרעב , מצרים - כל החוליות האלה מקושרות על ידי האדם הזוכר , אם הוא בוחר לספר דווקא כך את קורותיו ואת קורות עמו .
|
|