|
|
עמוד:11
הירשפלד טוען שגורביץ' מחמיץ את העושר הגלום במושג "הווה . " בעיניו הוא עשיר מן המושג שברגסון משתמש בו משום שהוא מתאר יש הממשיך להיות . זמן ההווה קשור קשר עמוק לזהות ולהוויה וגם לשמו של האלוהים . ההווה הוא זמן שאפשר להיכנס אליו ולהיות בו . לפיכך - ובעקבות שיר של שמואל הנגיד שהוא מנתח - הירשפלד קורא למסתו בשם "שעה אני בה . " השער הראשון מתמקד באופן שבו עיצבו יהודים במשך הדורות את תפיסותיהם על אודות הזמן . לפיכך מצטרף כאן למושג הזמן גם מושג הזיכרון : מי שמעצב את הזמן הוא הקובע מניה וביה מה ראוי לזכור , וכיצד יש לשמר את הזיכרון הזה . יהודה בךדור מגדיר במאמרו את הזיכרון : "שימור התנסויות מעבר לזמן שבו אירעו . " אבל השאלה מיהו המשמר ובמה הוא יכול להיזכר תלויה בהבנתנו את טווח הקיום האישי ובתמונת העולם האונטולוגיה שלנו . בן דור מנתח ארבע תפיסות של המושג "זיכרון . " הראשונה , התפיסה המטריאליסטית הרואה באדם מי שקיים רק מעת היוולדו ועד עת מותו , ולפיכך אין זה בגדר האפשר שזיכרונותיו יחרגו אל מחוץ לטווח חייו . השנייה , התפיסה האפלטונית שלפיה הנשמה יכולה לזכור את התנסויותיה טרם התלבשותה בגוף . הזיכרונות הללו אינם פיקטיביים , אדרבה : תכניהם הם האידיאות המבטאות את האמת הנצחית על העולם ועל האדם . התפיסה השלישית היא תפיסתו החסידית של ר' יהודה אריה ליב אלטר , מחבר הספר שפת אמת . תפיסה זו קרובה לגישה האפלטונית , אולם היא פונה לכיוון דתי אקסיסטנציאליסטי מובהק . על פיה האדם יכול וצריך להיזכר בתורה , ובכך להתחבר לשורשיו . התורה הזאת אינה אוניברסלית . לכל אדם שורש נשמה משלו , ואופן ייחודי שבו הוא נדרש לקיים את התורה . הגישה הרביעית המובאת במאמרו של בן דור מייצגת את התפיסה המקראית , ולפיה טווח הזיכרון חורג אל מעבר לחוויותיו של היחיד בעברו שלו , ואף אל מעבר לטווח עברם של אבותיו הפרטיים . כולנו מצווים לזכור את יציאת מצרים . ייתכן שיש בכך גם הרחבה של היחידה המצווה על הזכירה : היחיד נתפס כחלק מן היחידה הכוללת - מן העם - שהוא הישות החייבת במצווה . רחל אליאור מנתחת במאמרה את לוח השמש על פי הכהונה כפי שהוא מוצג במגילות שנמצאו במדבר יהודה . המאבק על לוח השנה , על החגים והמועדים ועל המסורות הנכרכות בהם הוא מאבק על שליטה פוליטית ותרבותית . ספרות הכהונה הציגה את חנוך בן ירד כמי שהביא משמים את לוח השנה האמתי והמקודש . חנוך הוא השביעי באבות העולם , והלוח שייסד מבוסס על חלוקות שביעוניות . על פי הלוח הזה , המייצג את הזמן הקדוש , נקבעה עבודת הקודש במקום הקדוש - הוא בית המקדש . על הלוח הזה מיוסדת המיסטיקה של " מעשה מרכבה , " המציגה את הסודות העליונים . חז"ל ביקשו לדחוק את ההוויה הכוהנית שקדמה להם ועשו זאת בראש ובראשונה בעזרת מעבר מלוח המבוסס על השמש ללוח המבוסס על הירח . על קידוש החודש על פי הירח יכול
|
|