|
|
עמוד:13
החינוך אנשים משכילים , בוגרים ומנוסים , שבחירתם במקצוע מושכלת ובטוחה והמוטיבציה שלהם לעסוק בהוראה גבוהה . מועמדים כאלה אפשר יהיה לשלב בהוראה בתום הכשרה קצרה מאוד , מתוך ליווים בתהליך ההשתלבות במקצוע ודאגה לפיתוחם המקצועי . כפיר מעלה הצעה זו לנוכח הקושי לגייס להוראה מועמדים ראויים במסלולי ההכשרה המסורתיים ולנוכח המחסור הצפוי במורים בישראל . גם אברהם יוגב מוטרד מן הירידה המתמשכת במספר הנרשמים להכשרה להוראה מצד אחד , ומן העלייה בשיעור המורים המבוגרים בשדה מצד אחר . לטענתו , כדי למשוך מועמדים איכותיים ורבים יותר להוראה יש לשפר את תגמול המורים ואת תנאי עבודתם . יוגב מציג שלוש חלופות להעצמת המכללות לחינוך ולשדרוגן ומדגיש כי הקמת אוניברסיטה רב מכללתית להוראה היא החלופה העדיפה בעיניו . הוא סבור כי אוניברסיטה כזאת עשויה לתרום להגדלת מספר הפונים ללימודי הוראה ולהעלאת איכותם , וכן לפיתוח המכללות ולשיפור תדמיתן . שני שינויים מערכתיים נוספים נדונים במאמרים האחרונים בשער זה . קארי סמית ורבקה רייכנברג עוסקות בחשיבותה של ההתמחות כגשר בין שלב ההכשרה הראשונית לבין התפתחותו המקצועית המתמשכת של המורה . המחברות מציעות מודל התמחות חלופי לזה הקיים כיום . המודל המוצע ארוך יותר , מערב יותר את מוסד ההכשרה , מכשיר את המורה החונך לתפקידו , מתועד כהלכה ומסתיים ברישוי חיצוני ( לא מטעם משרד החינוך . ( מאמרה של צפורה ליבמן דן בסוגיית מבחני רישוי למורים כחלק מתנועת הסטנדרטים , שרכיב מרכזי בה היה קביעת יעדי ביצוע ובדיקתם באמצעות מערכת מבחנים מסובכת . ליבמן מראה שבשש מדינות , שבהן אין כלל מבחני רישוי למורים , הישגי התלמידים במבחנים בינלאומיים גבוהים דווקא . לטענתה , הרכיבים החשובים ביותר בהוראה אינם ניתנים למדידה והישגי התלמידים אינם הקריטריון היחיד או המדד החשוב ביותר לתפקוד המורה . היא מעלה נימוקים בעד ונגד מבחני רישוי למורים מתחילים , ומסכמת כי חסרונותיהם של מבחנים אלו הוכחו במחקרים אמפיריים ואילו יתרונותיהם זכו לתמיכה מחקרית דלה ביותר . באשר לישראל , ליבמן מציעה שמבחני הרישוי יציבו דרישות מינימום לכל מורה , שיהיו בעלי אופי דינמי ומתמשך , שיישומם ייעשה בהדרגה ושהם יעודכנו מעת לעת . הסטנדרטים המכתיבים את יעדי מבחן הרישוי ייקבעו בשיתוף פעולה עם המורים ומוסדות ההכשרה ומתוך התחשבות בשונות בין בתי הספר ובצורכיהם הייחודיים . ליבמן מדגישה כי הרישוי חייב להיות חלק ממהלך כולל של התפתחות מקצועית של מורים וכי יש לבחון בקפידה את עלותו של מהלך כזה . השער הרביעי , "שינויים בבית פנימה : בין הכשרה אקדמית לניסיון מקצועי , " מתמקד בשינויים בתוך מערכת ההכשרה , משלב ההכשרה הראשונית ועד לפיתוח המקצועי של המורה . ביצוע השינויים האלה נתון בעיקר בידי מוסדות ההכשרה - שלא כמו השינויים המערכתיים המוצגים בשער השלישי , שעל ביצועם מופקדים גופים חיצוניים . המאמרים בשער זה עוסקים בתפיסות אפיסטמולוגיות המנחות את תהליך ההכשרה , שלמרות היותן שונות זו מזו יש ביניהן קווי דמיון . שלמה בק מציע מסגרת הכשרה ייעודית המיועדת לתלמידים לתואר שני ( בכך הוא קרוב לעמדותיה של אבדור . ( בהכשרה זו הידע העיוני במקצועות ההוראה - ידע דיסציפלינרי והשכלה כללית - יילמד לפני ההכשרה להוראה . במהלך ההכשרה עצמה חשוב ללמד ידע עיוני בחינוך , אשר ישמש בסיס אינטלקטואלי חינוכי למורה בעתיד ; הידע המעשי יילמד
|
|