|
|
עמוד:9
הקדמה במשך שנים אקדמיות ארוכות כתבתי כל דבר . כתבתי , כמו שאומר אלפרד אדלר , מתוך חוסר ביטחון כאשר אני חושש מן המבקר האפשרי האכזרי ביותר . כתבתי בגובה העיניים הפוזלות , התרות אחר כל מבקר אפשרי בכל התחומים שבהם נגעתי ובכולם נגעתי נגיעה קטנה מדי , של מי שהגיע אל הרעיונות מבחוץ , של מי שאיננו בן בית . היום אני כותב כדי להגיע אל הקורא ולהישיר מבט לעיניו , יהיה מי שיהיה , ואני משתדל לכתוב אל מי שיש לו רצון לקרוא . במשך שנים רבות עמלתי לפתח את הפסיכולוגיה של הצמצום בהשראת החסידות הקבלית , שהיום אני מגיש לקורא מבוא מסודר שלה . שנים אלו היו שנים רצופות מאבקים להכרה ברעיונות הללו , שהרימו לא מעט גבות של ביקורת , אך זכו גם להערכה שהלכה והצטברה . כיום זוכה הפסיכולוגיה של הצמצום להכרה הולכת ומתרחבת . עבורי , באופן אישי , זו הזדמנות לתאר את המהלך שעברתי כדי לפתח את הרעיונות הזוכים כאן למבט על . בשנות הששים הייתי קצין מעקב לעבריינים צעירים והתנסיתי בעבודה עם נוער במצוקה , ונסעתי ללמוד לתואר שני באוניברסיטת ניו יורק . ( NYU ) בעת לימודי , ב , 1962- הזמין אותי פרופסור יהודי לאנתרופולוגיה לשיחה איתו . לאוזניו גונבה השמועה על אודות סטודנט יהודי לקרימינולוגיה
|
|