|
|
עמוד:12
ב . ארבע דרכים להבנת המונח קבע רבי אליעזר לא הסביר בדיוק למה כוונתו במונח קבע בהקשר של תפילה . האם קביעת הזמן לתפילה הוא המגונה בעיניו של רבי אליעזר ? האם חשש רבי אליעזר מנוסח תפילה קבוע העלול לאבד את כוונת הלב ? ואולי חשש רבי אליעזר מפני טרדת הרוח הפוקדת כל אדם מפעם לפעם ואף העושה תפילתו קבע לא יינצל ממנה ? אלא שבמקום שרבי אליעזר סתם את פשר דבריו , באו ארבעה אמוראים , חכמי התלמוד , שדנו בדברים ופירשו אותם איש כדרכו . ארבע תשובות נמסרו לשאלת התלמוד " : מאי קבע " ? ( ברכות דף כ " ט ע " ב , ( והתשובה הראשונה היא : "כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי , " כלומר מי שתפילתו נתפסת בעיניו כמשא שעל גבו , משא שאותו יש לפרוק מהר ככל האפשר . מי שתפילתו היא מעמסה שממנה יש להיפטר אין תפילתו תחנונים . ואף כי רבי אליעזר לא אמר זאת בפירוש נוסיף אנו על דבריו - אולי מוטב שאדם זה יימנע בכלל מתפילה כל עוד היא דומה עליו כמשאוי . ההסבר השני שניתן בתלמוד לדברי רבי אליעזר הוא "כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים . " כאן הדגש אינו רק על תחושתו הפנימית של המתפלל אלא גם על הדרך שבה הוא מבטא אותה בכלי העיקרי של התפילה : הלשון . דברים אלה נכונים לא רק באשר למתפלל בקול רם , שדבריו נשמעים באוזני זולתו . גם כשהוא מתפלל בינו ובין עצמו ראוי לו למתפלל להזקק דווקא ללשון תחנונים , שהרי זו מבטאת את מהותה העיקרית של התפילה . וההסבר השלישי : "כל שאינו יכול לחדש בה דבר . " העושה תפילתו קבע , מי שתפילתו אינה בגדר תחנונים , הוא מי שאינו יכול לחדש דבר בכל אחת מתפילותיו . כאן ההתנגדות היא בעיקר לניסוח קבוע של התפילה , והדרישה מן המתפלל היא " לחדש בה דבר , " או לפחות להיות מסוגל לחדש דבר כלשהו בכל תפילה . לפי גישה זו לא תחושת המעמסה ולא פגמי הלשון כי אם שגרת התוכן היא הסכנה
|
|