|
|
עמוד:7
עליו מעיד עניינו העמוק בספרות האגדה , שבפירושה עוסק חלק נכבד מיצירותיו . מאז שמואל הנגיד , בתחילת המאה הי"א , עוררו המדרש והאגדה את חשדנותם העויינת של הרציונליסטים היהודים . לאחר רש"י , בסופה של אותה המאה , שוב לא נזקקו למדרש אלא לשם ליקוט אנתולוגיות , ואילו בפרשנות האגדה עסקו רק כאשר התקפות הנוצרים על טקסטים שנראו חתרניים חייבו תשובה מנומקת . אצל יהודי ספרד , הובילה התחייה המיסטית של המאה הי "ג לעניין מחודש במדרש , אשר שב והפך לחלק ממהותה החיונית של המחשבה היהודית . אולם באירופה המרכזית , בה המילה " אגדה" כמעט ונשכחה מלב , ידע רק המהר"ל להזכיר שהיא מהווה את מחציתו של התלמוד , ושאין זה אפשרי "לדלג" על גבי עמודיה , כפי שנהוג היה לעשות בישיבות . רק בזכות המהר"ל קמו בישראל הוגים שידעו לתת פרשנות כוללנית למרכיב האגדה בתלמוד . רבים הלכו בעקבות המהר"ל , ולא חלפו שנים רבות מאז מותו וכבר התפרסמו "חידושי הלכות ואגדות" מאת רבי שמואל אליעזר הלוי אידלש מלובלין ( מהרש"א , ( 1631-1560 והעניקו למפעלו של המהר"ל הכרה רשמית : מרגע זה ואילך כללו כל הוצאות התלמוד את פירושי המהרש"א , והאגדה כבר לא הייתה בחינת תלמיד עני הנתון לחסדם ולשבטם של מורי הישיבות . לעובדה שפירושי המהר"ל עצמם לא זכו להכרה לה הם ראויים , יש מספר טעמים : בראש ובראשונה יש לציין שעבודתו של המהר"ל נותרה בלתי גמורה , וחלקיה המקוטעים מתחילים לצאת לאור רק כעת , בימינו . ברם , גם משמעותי הדבר שבפרשנות המהר"ל יש יותר מעוף ותעוזה מאשר בפירושי המהרש"א . בפירושי המהר"ל מנשבת רוח מיסטית שאינה משייכת אותם לזרם הקלאסי בלימוד התלמוד , אלא לאותו הזרם של הקבלה והחסידות , אשר המהר"ל מהווה אחת מחוליותיו . דבר ידוע הוא שהמאה הט"ז חוללה מהפכה של ממש במחשבה המיסטית היהודית . ר' יצחק לוריא מהווה את קו
|
|