|
|
עמוד:10
האמפירי המנותח ; השאלה שאווה אילת יורדת כאן לחקרה , דבר שהיא עושה באינטואיציה ארכיאולוגית ממש , איננה עוד השאלה בדבר גורלו של קשר האהבה הרומנטי , אלא השאלה על מקומם של רגשות ואמוציות בתרבות הקפיטליזם . לפיכך , החומר שהיא מנתחת כאן כולל מחקרים בנושא תרבות התעשייה , מסמכים היסטוריים , ספרי עצות תראפויטיים ולעתים גם ראיונות שנערכו עם יחידים , כל זאת במטרה להשיג מידע על היחס בין רציונליות קפיטליסטית לתרבות רגשית ; רק סוציולוגית שמאוהבת בפרטים התרבותיים של חיי החברה - כמוה כגיאורג זימל או זיגפריד קרקאואר - יש בכוחה לדלות שפע כזה של מקורות היסטוריים ועכשוויים . תוך הישענות על החומר המגוון הזה , עושה אווה אילוז ניסיון מרתק לגולל בפנינו סיפור חדש של תולדות הקפיטליזם המודרני . להשקפתה , יש משום טעות בהצגה של התפתחות החברה הקפיטליסטית במאה ה 20 כתהליך של התקררות והתרוששות רגשית ; אדרבה , השינוי התרבותי שהתרחש לדעתה בתקופה הזאת , הגורם ששינה מן היסוד את קשרינו החברתיים , הוא דווקא שילוב חסר תקדים של רגשות ושל אמוציות בעצם תהליך הרציונליזציה של הקפטיליזם . בפרק הראשון , המיוחד לבחינת עלייתו ההדרגתית של ה 10 ז , Sentimentais " " 1101 אנו מתוודעים לתחילתו של התהליך הפרדוקסלי הזה . אווה אילוז מצביעה על כך שבתחילת המאה ה , 20 במקביל להתהוותו של מדע הניהול , נוסדה גם תרבות של תראפויטים מומחים שהחלו לבחון את הפועל בבתי החרושת הגדלים במהירות מצידו הפסיכולוגי . מטרתה של הדיסציפלינה החדשה , הפסיכולוגיה התעשייתית והארגונית , שבתחילה צומחת אט אט ואחר כך בקצב הולך וגובר , היא לפתור את בעיות המוטיבציה
|
|