|
|
עמוד:11
בשליטת המדינה על אזרחיה ? מה תפקידה של האסתטיקה , שנולדה על שולחנות השרטוט , ביצירתן של קהילות סדרתיות ? או מה תפקידו של השיכון בעיצוב הריבונות של המדינה כלפי אזרחיה ? גם השיח הכלכלי וגם השיח האדריכלי משתמשים באופן בלתי ביקורתי בקטגוריות "עובדתיות , " או בעוגנים דיסקורסיביים כמו : "תוכנית אב , " "הפשרת קרקעות , " "בעלי קרקעות , " "תוכנית מתאר , " או "ועדה מקומית . " אלה הם מושגים בלתי רפלקסיביים , שנהפכים ל"קופסאות שחורות" המסתירות מחלוקות ומייצרות מראית עין של דיון רציונלי . "קופסאות שחורות" אלה יש לפענח ולהעמיד לדיון תרבותי , לפני שייסגרו וייאטמו סופית . למשל , בשם איזה "אב" נקבעת "תוכנית אב ? " מאיזה מקפיא חברתי "מופשרות" קרקעות ? כיצד נקבעת בעלות על קרקע ? מה ההבדל בין קרקע לבין אדמה ? חומרי ה"שיח החדש" - שפת הנדל"ן , מפות , חוזי חכירה - זועקים לקריאה סמיוטית , פוליטית , אטימולוגית וארכיאולוגיה . דווקא השעמום שדיון כזה מפיל על חוקרי תרבות , כמו גם מורכבותו הטכנית של השיח , הם האינדיקציה לפעולה של טשטוש הפוטנציאל התרבותי והפוליטי המצוי בחומרים אלה . בדיוק בשל כך מעטים הם חוקרי התרבות אשר מציעים ניתוח כזה , והרוב ממשיך להתמקד בתחומי התרבות והפוליטיקה ה"מסורתיים : " אמנות , ספרות , קולנוע וכדומה . מטרתו של ספר זה הוא לפתוח את הדיון התרבותי ולהחזיר את הגבול , השיכון , האדמה , הוועדה , המועצה , המקום , התוכנית והתכנון , המלט והסלעים אל חוקרי התרבות - הסוציולוגים , ההיסטוריונים והפילוסופים . הוא בא לקדם את פתיחת הקופסאות השחורות ולשחרר את הדיון מן הלוגיקה הטלאולוגית והא פוליטית שלו . יותר מכך : הוא מבקש להפוך את המרחב למקום מדבר , ולא לשוב ולהציגו כתוצאה מוגמרת שותקת . לעתים נטענת הטענה שהעיסוק בתרבות מסיח את הדעת מן הכלכלה הפוליטית , או מן המבנה המעמדי של המציאות החברתית . מאבק הקרקעות והדיור הציבורי , שהובל על ידי ארגונים חברתיים שונים , מדגים את ההיפך : שכלכלה פוליטית , צדק חברתי ופרשנות תרבותית מזינים זה את זה . המאבק החל ב , 1996 בשני ערוצים מקבילים . האחד נועד לעצור את הפרטת שיכוני הדיור הציבורי ולמנוע העברתם לבעלות של קבלנים פרטיים . ארגונים אלה ( בראשם , הקשת הדמוקרטית המזרחית ; קול בשכונות ; עמותת סנגור קהילתי ; צ"ח , צל"ש , ואחר כך גם האגודה לזכויות האזרח ) פעלו לחוקק חוק דיור ציבורי שיאפשר לדיירים קנייה מוזלת של הדירות , וכך יצמצם במקצת את פערי ההון ( בעיקר בין מזרחים לאשכנזים ) בחברה הישראלית . ערוץ הפעילות המקביל של הארגונים החברתיים היה ניסיון לעצור העברה סיטונית של קרקעות " ) הפשרה , ( " אשר הוגדרו כ"חקלאיות , " לשימושי נדל"ן של קיבוצים ומושבים . בשני המהלכים - השיכון והקרקעות - פעילי הארגונים פירקו מושגים תרבותיים והזרו את משמעותם . למשל , המושגים "בנים ממשיכים" או "הפשרת קרקעות , " שבאמצעותם הוצדקה העברת הקרקעות להתיישבות החקלאית , אומצו על ידי
|
|