|
|
עמוד:13
ואימצו את מנהגיהן . הרב עובדיה יוסף אינו שוקל כלל את מחיר הנתק המשפחתי , אלא אך ורק את התוקף ההלכתי של אימוץ מנהגים בין עדות . לאחר משא ומתן הלכתי . מסכם הרב יוסף באופן נחרץ : בנידון שלנו אפילו כל אנשי אותה עדה נהגו בעודם בחו"ל להחמיר , ופשט מנהגם בכל תושבי העיר , הרי מיד כשעלו ארצה על מנת שלא לחזור לחו"ל , היו רשאים לנהוג כמנהג ארץ ישראל להקל ... לפיכך אע"פ שהם בחרו להמשיך במנהגם להחמיר , אין בניהם חייבים להחמיר כמנהג אבותיהם , ואין בזה משום אל תטוש תורת אמך , כיון שרוב התושבים בארץ ישראל נוהגים להקל כדעת מרן שקבלנו הוראותיו ... לפיכך יותר נכון שהבנים ינהגו כדעת מרן וכמנהג ארץ ישראל , כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ( שם . ( דוגמה נוספת ל"חינוך מחדש" של דור הבנים בארץ , בניגוד למסורת אבותם , היא אופן אמירת תפילת ה"הלל . " בארצות צפון אפריקה ובמזרח נהגו לברך על ברכת ההלל בראשי חודשים , למרות שבשולחן ערוך נפסק שבארץ ישראל ובגלילותיה 4 אין מברכים על ההלל בראשי חודשים . המסורת הזו תואמת את המסורת האשכנזית והיתה מקובלת במשך דורות במרוקו , בתוניס ועוד . בתשובה לשאלה כותב הרב יוסף : והן אמת שיש מקומות בארצות המזרח שנהגו לברך על קריאת ההלל בראש חודש . וכן המנהג בתוניסיה ... וראה עוד בשו"ת תבואות שמש ... שכן מנהגם במרוקו ... ומכל מקום העולים מחוץ לארץ לארץ ישראל , וממשיכים במנהגם לברך על ההלל בראש חודש , לא יפה עושים , וראוי להם יותר לנהוג כמנהג כל העדות שלנו שלא לברך על ההלל בראש חודש , כעדותו הנאמנה של מרן השלחן ערוך . שהרי גם בבית הכנסת של החסידים מאחינו האשכנזים נוהגים בזה כמרן השלחן ערוך שלא לברך . ודי לנו שאחינו 5 האשכנזים הפרושים נוהגים לברך . והבו דלא להוסיף עלה . בתשובה מאוחרת יותר הוא חוזר על פסק זה בפירוש : הוריתי כבר לאנשי פרס ומרוקו שעלו לארץ ישראל , שלא יברכו על קריאת ההלל בראש חודש , אע"פ שמנהגם בחו"ל היה לברך עליו , וכבר העיד מרן הש"ע ( סי' תכב ) שבכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה המנהג שלא לברך על קריאת ההלל בראש חודש , וזאת עפ"ד רבעו הגדול הרמב"ם מרא דאתרא דס"ל ( בסוף הלכות ברכות , ובפ"ג מהל' חנוכה ה"ז ) שהואיל וקריאת ההלל בר"ח אינה אלא מנהג ( תענית כח ב ) אין לברך על המנהג . והואיל ואלה שזכו לעלות לארץ ישראל , על דעת שלא לחזור לחו"ל , נעשו כתושבי א "י ממש בין להקל בין להחמיר , הא ודאי שאין להם להכנס בספק ברכות לבטלה , ואסור להם לשנות מן המנהג של א"י ולאפוקי מדברי החולק על זה ומחזיק בכל תוקף במנהגם שבחו"ל . ואין דבריו . 4 ראו : י' קארו , שולחן ערוך . אורח חיים , סימן תכב , סעיף ב . . 5 ע' יוסף , יחוד ! דעת ד , ירושלים תשמ"א , סימן לא .
|
|