|
|
עמוד:13
השונות , היא שאלת מעמדה של הזהות הישראלית כשלעצמה . כאשר דנים בישראל בשאלות כמו האם הדתיות היא עניינו של הפרט האוטונומי בחברה הליברלית או עניינה של הזהות התרבותית של הקולקטיב , דומה כי המתדיינים לא שמים לב שהם אינם עומדים על קרקע מוצקה בשאלת הזהות הישראלית עצמה , ובהבחנה בינה לבין זהות יהודית ( כזו או אחרת , ( ולכן אין לערבב שאלה תיאורטית עקרונית זו עם השוואת שתי הזהויות במציאות . הזהות הישראלית , שהיא תוצר של תהליכים היסטוריים , פוליטיים ותרבותיים , ממשיכה להתעקש , על ידי המדינה הדוברת בשמה והתרבות ההגמונית המבטאת אותה , שלא להבחין בין זהות ישראלית לזהות יהודית , ובין אזרחות במדינת ישראל המודרנית לבין חברות בקהילה היהודית הדתית . במציאות דווקא אין זהות יהודית אחת , אלא כמה זהויות מובחנות , וניתן לאתר , די בקלות יש לומר , מרכיבים ותכונות המבדילים את הזהות היהודית ישראלית משאר הזהויות היהודיות . במציאות צמחה זהות יהודית ישראלית , עברית , כשספר זה תוהה על חלק ממרכיביה ותהליך ההבניה שהיא עברה . במדינת ישראל מקבל הפרלמנט החלטות בשאלת הכללים הדתיים שלפיהם ממיר אדם את דתו , ומכריע בכך בשאלה תיאולוגית , שהמעמד האזרחי במדינה תלוי בה . במדינה שכזו אלה הקוראים לעצמם ליברלים מצליחים להתעלם מאנומליה זאת ולהתחבט בשאלות כמו הקשר בין המשטר הדמוקרטי ליברלי לזכויות הנובעות מההכרה בזהויות קולקטיביות , כגון דחיקת הזהות הדתית להגדרה מצמצמת : הזהות הדתית בזהותם של הדתיים . התחבטות זו נעשית תוך התעלמות מכך שהמשטר איננו דמוקרטי ליברלי כפי שהם מניחים , ושהזהות הדתית , לכן , איננה זהותם של הדתיים בלבד , אלא גם של הליברלים המסווגים את הקולקטיבים אבל מתעסקים בכל זאת ב"ארון הספרים היהודי . " כך כאשר מתעוררת שאלה הנוגעת לכאורה לזהות קולקטיבית אחת , עולה למעשה השאלה הבסיסית , שעדיין לא הוכרעה , לגבי הזהות הקולקטיבית היהודית ישראלית עצמה . בתחילתה , ניסתה הציונות להפוך את הזהות היהודית הדתית לזהות לאומית ( אומה ככל האומות , ( וזו היתה גם מהותו של הקונפליקט שלה עם הממסד הדתי היהודי ועם היהודים הדתיים בכלל . הציונות ניסתה לחלן את הדת היהודית , ובתוך כך השתמשה באלמנטים כמו מיתוסים דתיים , על ידי חילונם , להבניית לאומיות ( ונרטיב ) עברית , יהודית ישראלית . כך בנתה הציונות מדינה שראשית אופיינה בחילון , ממלכתיות , כור היתוך , שלילת הגולה וקיבוץ גלויות , צבא העם וכו י . לאחר שלב זה , דומה שכיוון ההתפתחות התהפך , וכיום אפשר לאפיין אותו בעיקר בייהוד מחדש של הציונות . המעניין הוא , שלמרות שלכאורה מדובר בשני שלבי התפתחות מנוגדים , הרי ששלב אחד הוביל למשנהו , והקשר בין השלב הראשון לשני הוא כמובן החפיפה המושגית של הזהות הדתית והגדרת הזהות הלאומית , שלא נפגעה גם בתקופה החילונית ביותר של הציונות . כך גם יכלה המשיחיות הדתית לאומית , למשל , לראות את עצמה כהמשך טבעי למשיחיות החילונית הציונית עם הבדל אחד : שהיא מודעת לזהותה היהודית . זה המקום להעלאת השאלה היסודית הנוספת שהועלמה , אבל למעשה הופנמה אל תוך הזהות הישראלית מבלי שתיפתר , והיא מקומו של האחר , הערבי פלסטיני בזהות
|
|