|
עמוד:8
הלידה כקורבן ו \ ל תערוכה ש 7 י מנשה קדישמן שהתקיימה בלונדון בשנת * 1992 דליה מנור חובבי אמנות זריזים יכלו להספיק להתרשם מעדר הכבשים ( אמנם ארבעה ראשים בלבד ) שחנה במשך ימים אחדים בלב אזור העסקים , החנויות והגלריות היוקרתיות של לונדון . באחד מחדרי הגלריה המסוגננת והמעוצבת של אנלי גיודה עמדו הכבשים בגבורה מול עדר הצלמים והעיתונאים שתקף מעבר לגדר , וכל זאת בשליחות האמנות . הכבשים היו חלק מתערוכתו החדשה של מנשה קדישמן . לבד מתפקידן הלא מוצהר לעורר קצת רעש בפתיחת התערוכה " ) מה רע בלמשוך תשומת לב , " ? השיב קדישמן בהיתממות לשאלת אחד העיתונאים , ( נועדו הכבשים , לדבריו , להראות לאנגלים כיצד השתנתה אמנותו לאחר שעזב את לונדון . נראה כי הרצון 'להראות להם ; הוא מורכב מעט יותר . בלונדון של שנות השישים היה קדישמן אחד ממוליכי הבשורה של הפיסול האנגלי מבית מדרשו של אנתוני קארו ( שאצלו למד , ( וכאן התפתח הפיסול המינימליסטי והמושגי שלו . בלונדון הוא הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו , ובה התחתן ( והתגרש ) ונולדו ילדיו . אבל בלונדון של אותן שנים הכניסה לאמנים זרים לא הייתה קלה , ובסופו של דבר , פריצת הדרך שלו לזירה הבינלאומית התרחשה במקומות אחרים . עשרים שנר . לאחר שעזב את העיר , קדישמן חוזר אליה , ולא איש כמותו יעשה זאת בצנעה . אבל לכבשים יש , כמובן , גם משמעות אחרת . זוהי תזכורת , או ציטטה קטנה , למה שהייתה נקודת מפנה בדרכו האמנותית : הבלנאלה בוונציה , - 1978 עדר כבשים שקדישמן רעה והראה כמיצג מתמשך . בהקשר של האמנות המושגית והסביבתית הוא הציג אז את הטבע כאמנות , ואת האמן כחלק מיצירתו . הכבשים , שהיו גם חלק מהביוגרפיה של קדישמן , לשעבר רועה בקיבוץ , היוו פתח לכיוון אמנותי חדש - חזרה לפיגורטיבי ולנרטיבי . קדישמן החל לצייר כבשים , נושא שבמהלך שנות השמונים התפתח לעקדת יצחק' ולמיתוסים נוספים של קורבן ושל סבל . מאז שנת 1988 עוסק קדישמן ai npiPDJUJPNa בנושא הלידה , והוא שעמד במרכז תערוכת פסלים קטנים שהציג במוזיאון ישראל בשנת . 1990 ללא הכבשים , התערוכה בגלריה אנלי גיודה נראית חמורה ואף קודרת . בכניסה לתערוכה ניצב פסל גדול , לידה , שנוכחותו משתלטת על האולם המרכזי של הגלריה . כמו בפסליו הקטנים בנושא זה , הלידה מוצגת כאירוע כואב , שבו האם מתפתלת ומתעוותת , ואילו התינוק נופל בבעתה כלפי מטה . הטכניקה של חיתוך הדימוי מתוך לוח ברזל עבה , האופיינית לכל פסליו של קדישמן בשנים האחרונות , יוצרת פיסול דו ממדי , חזיתי , מעין רישום או צללית , ונראה שהאמן מתרכז בהצבת דימוי במרחב יותר מאשר בבעיות פיסוליות קלאסיות . למעשה , יצירת דימוי חזיתי בעל קווי מתאר ברורים , שהחלל חודר דרכו , מאפיינת את עבודתו מראשיתה - הן בפסלים משנות השישים והן בעבודות הסביבתיות של שנות השבעים . בעבר היו הדימויים מופשטים גיאומטריים , מסוגננים מן הטבע ( עצים , ( והדגש היה על החומר , על הצבע , על פרופורציות ועל מתח צורני ופיסיקלי . בעבודות הנוכחיות תפקיד החומר הוא , בראש ובראשונה , לשאת את הדימוי , להעביר לקנה מידה גדול את רעד היד שרשמה את קווי המתאר , למסור באופן ישיר ומיידי את ההבעה , את המטאפורה , את המיתוס . המתכת התעשייתית - מיסודות הפיסול המודרניסטי - מאבדת 1 מחשיבותה , ואף הופכת לדקע לדימוי חלול , הקרוע בתוך לוח ברזל הנשען על הקיר . כמו צללית לבנה או נגטיב או מגזרת נייר . " הייתי רוצה להרגיש כמוכן , האמהות ... הייתי רוצה להיות אימא ... הייתי רוצה לצעוק לידה - " ... זו הכותרת שנתן קדישמן לרישום שנוצר בתקופת פסלי הלידה הקטנים ( ומופיע בקטלוג התערוכה במוזיאון ישראל , . ( 1990 השאיפה "להיות אימא" עשויה , אולי , להסביר את משיכתו של האמן ( הגבר ) לנושא הלידה , נושא המגלם את היצירה המושלמת . אלא שהרישום המדובר אינו מתאר לידה , כי אם דמות הכורעת על ברכיה , ידיה פשוטות לצדדים , ולפניה שני קברים שחורים . מאחוריה אובייקט , ספק מזבח , ספק מצבה , ועליו רישום ראש , בדומה לראש הקורבן בפסלי עקדת יצחק שיצר קדישמן שנים אחדות קודם לכן . ראש כזה , מופיע באחד מפסליו החדשים , זיכרון , מונח על הרצפה בתוך פתח החתוך מלוח ברזל , ומעליו לוח דמוי מכסה או מצבת קבר . נושא הלידה קשור , אם כן , אצל קדישמן במוות ובקורבן , יותר מאשר בחדוות היצירה . ברישום משנת 988 ו , לידה ועקדה , ובציור מ , 1989 לידה וקורבן , ממחיש קדישמן את הקרבה , אם לא את הרציפות הברורה , בין האירועים . גם בתערוכה הנוכחית מוצגים נושאים אלה בסמיכות ומתוך תפישת הזיקה ביניהם.- שני פסלים בנושא הלידה , אחד בנושא הפייטה - האם האוחזת בזרועותיה את בנה המת , ואחר כך במה שנותר - הקבר , הזיכרון . רישומים ופסלים קטנים מן השנים האחרונות , המוצגים בחדרים הסמוכים , מעבים את משמעות הנושא ואת משקלו בעבודת האמן . הזיקה הישירה בין הלידה לבין מות הקורבן מוכרת בתולדות האמנות המערבית . באמנות הנוצרית של ימי הביניים מתוארת הולדת ישו , לעתים קרובות , כך שהתינוק המחותל בעריסה נראה כאילו הוא עטוף בתכריכים ומונח על מזבח . התפישה שישו נולד כדי להיות קורבן מומחשת במוטיב זה , ואף נרמזת בתיאורים רבים של מריה המחזיקה בזרועותיה את ישו הילד , כשעל פניה משוכה הבעה של
|
|