"לא, כי ברחוב נלין"

עמוד:15

תנועה ואינו כופה שינוי . העיר והאורח עוברים יחד , בזכותו ובמרחבו של "סף" זה , מסע משותף דרך הזמן על הספים השונים המחלקים אותו לפרקיו השונים : ערב , לילה , בוקר , יום . תהליך זה הופך אותם לשותפים מלאים בזמן ובמקום . כדי לחדד את המשמעות המוסרית של מושג הסף ושל פעולת ההלנה בהקשר העירוני , ברצוני להשוות לסיפורו של קי סיפור קדום יותר , המתחיל אף הוא במרחב של "סף . " גם הוא מספר את סיפורם של אורחים המגיעים לעיר זרה ומבקשים ללון בקרבה . סיפור זה יחשוף , בתורו , את פעולת הלינה ככזו המקבלת ומעניקה משמעויות רחבות יותר משל פעולה אנושית חברתית יומיומית . ויבואו שני המלאכים שדומה בטרב , ולוט יושב בשטר קדום . וירא לוט , ויקום לקראתם וישתרוו אפיים ארצה . ויאמר : הנה נא סורו נא אל בית טבדכם , ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם . ויאמרו : לא , כי ברחוב נלין . בראשית י " ט , א ' ב ' פסוק זה הפותח את הסיפור המקראי על אודות העיר סדום , מתמצת אף הוא כמעט את כל התובנות והמסרים המוכלים בתוכו . זהו סיפור החושף בפנינו את פעולת האירוח , את "הסף" ואת מקום הלינה האפשרי כמרחבים של מבחן מוסרי . האופן שבו יפגשו יושבי העיר את הזר בשערם , הדרך שבה ינהגו במבקש ללון בקרבם , והמקום שבו יוכל הוא לשכב ללון בבטחה תחת חסותה של ה"אחריות" המארחת - כל אלו מהווים את המבחן המוסרי והאתי של העיר הנדונה . שלושת המלאכים נשלחו על ידי האל לבדוק את מוסריותם של יושבי העיר . כדי לבצע משימה זו כל שעליהם לעשות הוא ללון ברחוב . במעשה זה יעמידו את מרחבה הציבורי של העיר במבחן . מי יאסוף אותם ? כמה אנשים יפנו להם בביתם מקום ללון בו - חמישים , ארבעים , שלושים , עשרים , עשרה ? ונניח כי אף לא אחד יתגלה כמארח למופת . האם יוכלו לעבור את הלילה בשלום כשהם לנים במרחב הנתון לאחריותם של כלל תושבי העיר , ברחוב ? מי אחראי לרחוב ? מי אחראי לאלו ההופכים אותו למרחב של מחסה , לאלו המפקירים את גופם ואת זהותם לאחריותו ? האם רחובה של סדום יוכל להכיל בקרבו את שונותם של שלושת המלאכים , ובכך לאשר הן את זכות קיומם במרחבו והן את שער העיר כסף המאפשר תנועה ושינוי ? מתוקף מהלך זה ניתן לנסות ולהעניק פרשנות אטימולוגית למושג ה " רחוב , " הבנוי מן השורש ר ח ב . הרחוב הוא המקום הרחב דיו כדי לארח בתוכו הן את יושבי העיר והן את האורחים הנכנסים אליה דרך שערה . הרחוב הוא המקום האחראי להעניק מחסה הן לגוף האורח והן לזהותו . הבה ננסה , אם כן , לבחון גם את הרחוב המודרני כיום . המבקשים ללון ברחובות הכרך פוקדים במאות אלפים את רחובות הערים הגדולות בעולם . הם מציעים לעצמם מקום משכב , בין על ספסל בגינה ציבורית או סתם בקרן רחוב מכוסה בכמה יריעות ניילון או קרטון . האם הרחוב של ערי המאה העשרים ואחת רואה בסובייקטים אלו שזכו לכינוי "הומלסים , " אורחים המפקירים את עצמם לחסותו , לאחריותו ? האם ה"הומלסים" מסמנים , למעשה , עבורנו את מקומו ואת התקיימותו האפשרית של ה"סף" במרחב שבו אנו חיים , וכך מעמידים את העיר ואת תושביה במבחן ? האם ההומלסים הם "שומרי הסף" במרחב של העיר העכשווית ? בסדום המקראית , לפחות , לא כך היה הדבר . לוג 1 אינו מניח לאורחיו לערוך את המבחן , הנראה בעיניו כהתאבדות מוחלטת , והוא כמעט חוג 1 ף אותם משער העיר אל תוך ביתו . עד מהרה הוא אף ימצא את עצמו מגן עליהם בגופו , מוכן לעשות שימוש בגופן של בנותיו הבתולות , שגבר ג 1 רם חצה את סיפן , ולהעמידן כסף" חוסם של חיץ ומגן בין אנשי העיר לבין שלושת אורחיו . כמו בסיפור הטירה , גם ניסיונם של האחרונים ללון במרחב הזר מעורר עליהם באחת את עוינותם של יושבי המקום . ונשאלת השאלה : מדוע ? טרם ישכבו , ואנשי הטיר אנשי סדום נסבו טל הבית מנטר וטד זקן , כל הטם מקצה ויקראו אל לוט ויאמרו לו : איה האנשים אשר באו אליך הלילה ? הוציאם אלינו , ונדטה אותם . בראשית י " ט , ד ' ה ' תושבי סדום אינם מעונינים לדעת את בנותיו של לוט , אלא דורשים לדעת דווקא את המלאכים . לדעת את האורח , פירושו לא להותיר אף מרחב פנוי מן המבקש לדעת . דרישה זו מהווה , בעצם , ניסיון להכחיד כל שונות או כל זרות אפשרית במרחב . הידיעה של האחר המתארח היא האנטיתזה של פעולת האירוח , היא הפעולה ההפוכה למושג האחריות , לפעולת מתן החסות לאחר השומרת על זהותו ועל חירותו . עיר שמנהגה לא להותיר אף מרחב פנוי מידיעתה הטוטאלית , לעולם לא תוכל להתפתח , לנוע ולהשתנות . עיר זו לעולם לא תוכל לארח את העתיד בתוך ההיסטוריה שלה . דאק דרידה , הפילוסוף היהודי צרפתי המנוח , במאמרו "דורות של עיר : זיכרון , נבואה , אחריות , " עורך מסע מרתק בתוך המשמעויות המוסריות של מושג ה"סף" . ( le Seuil ) משמעויות אלו הוא מציג כהרות גורל לגבי יחס האדם אל עתידו המרחבי , האורבני והמדעי . ברצוני לצטט דווקא את השורות העוסקות במשמעות מושג ה"ידיעה" ( savoir ) לתכנון העיר ולמנהגיה : urbanistique . science et dans la competence architecturale ou com me un theme , le respect de ce non savoir dans la ne sait pas encore qu ' elle sera . II faut inscrire et Une ville doit rester ouverte sur ce qu ' elle sait qu ' elle טל טיר להישאר פתוחה כלפי מה שהיא יודטת שאינה יודטת טור שתהיה : יש להטביט וכמו תימה את יראת הכבוד כלפי א י ה י ד י ט ה הזו במדט ובכשירות האדריכלית או הטירונית . דרידה מקדש את המקום הפנוי מידיעתה הטוטאלית של העיר , ורואה בו עיקרון תכנוני תרבותי ומוסרי הראוי להנצחה . הוא מגדיר 3 זאת כ " וויתור של העיר על המגדל המוחלט" . זהו המגדל שהיווה את הרעיון המחולל של הקמת עיר המגדל - בבל , עיר שאותה רצה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא