|
|
עמוד:9
לזכר יונתן שפירא חלפו שלוש שנים מאז הלך מאיתנו יונתן שפירא . יונתן הלך , אך מפעלו חי וקיים . כי זאת לדעת : הפקולטה למדעי החברה היא למעשה יציר כפיו של יונתן . משפט זה עשוי להיראות תמוה לרבים שהגיעו לאוניברסיטה אחרי ראשית שנות השבעים ומצאו פקולטה חיה ותוססת , אמונה על גישה מודרנית מתקדמת ועם הישגים אקדמיים גבוהים בתחומי פעילותה הרבים . אבל מי שמכיר את ההיסטוריה של ימי הבראשית של הפקולטה יודע כי אך כפסע היה בין בניית פקולטה מודרנית להקמת בית ספר מיושן . "פסע" זה היה יונתן . בראשית שנות השישים , ערב כינונה של אוניברסיטת תל אביב , ניטש מאבק חריף על עצם זכותה לקום . אבות האוניברסיטה ומייסדיה , שנאבקו למען הקמתה של האוניברסיטה , סברו שהם חייבים להזדרז וליצור "עובדות בשטח . " וכך , בשנת 1964 הוכרז על הקמת הפקולטה למדעי החברה עוד לפני שגובש גרעין כלשהו של צוות אקדמי כשיר ומודרני . בדיוק באותה עת חזר יונתן לישראל לאחר שהשלים באוניברסיטת קולומביה את לימודיו ואת עבודת הדוקטור בסוציולוגיה פוליטית . יונתן היה שונה מהרוב המכריע של הסוציולוגים הצעירים בני דורו . אלה היו ברובם חניכי האסכולה הירושלמית . ליונתן היתה אישיות של "מורד" - אדם ומדען שאינו משתלב בממסד , אלא מבקר אותו ביקורת אקדמית ואינטלקטואלית . איני יודע אם החוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית , שהתפתח בשנות החמישים ובראשית שנות השישים בצעדים גדולים והוביל את החשיבה והמחקר הסוציולוגיים בארץ , הציע ליונתן להצטרף לסגל המרצים שלו ; אבל סבורני שגם אילו היה מקבל או אם קיבל הצעה כזו , הוא היה דוחה אותה . יונתן לא היה מסוגל להשתלב בדרכי חשיבה ממוסדות ומקובלות . הוא היה מקורי ובודד מתוך בחירה . לא ייפלא , איפוא , שעם שובו לישראל הצטרף יונתן לפקולטה החדשה למדעי החברה , שזה עתה הוכרז על הקמתה באוניברסיטת תל אביב , והוא הצעיר מכולם , הסוציולוג והאקדמאי המודרני היחיד . לא מעטים שאפו באותה עת להצטרף לפקולטה החדשה , להנהיג אותה ולמצוא יונתן שפירא 1997-1929
|
|