|
|
עמוד:374
' גובר - כדי למחול' ראש בית"ר יצא שמו כאביר מילחמה , ולא ניכר על פניו שלאמיתו של דבר היה אביר השלום . בשיר האידיאולוגי העיקרי , שכתב בפאריס בתרצ"ד , שיר ' הנדר , ' קבע את כלל הזהב של ה'הדר : ' 'גובר — כדי למחול' . עם סיום הפרשה המישפטית ברצח ארלוזותב ציפה המחנה רובו ככולו , ואף רבים רבים מן הפעילים בציבוריות היהודית , לשידוד מערכות גמור בעם . ז'בוטינס קי עצמו כאילו נתנבא ליום מפלתם של אחים שונאי שינאת חינם , ומפלה כזו יכלה לבוא רק כתוצאה של מיצוי החשבון עד תומו . ברם כבר ימים מעטים אחר פסק הדין האחרון במישפט שלח ( 1934 . 7 . 31 ) הוועד הפועל של ברית הצה"ר 744 מיכתב אל הוועד הפועל למפא"י בתל אביב , ועניינו הצעה 'לערוך משא ומתן בלתי אמצעי ... כדי לחפש ביחד את היסודות של מודוס ויוונדי . ' מיכתב רב ערך זה יובא כאן ברובו : ' במשך שנים נעברו חיי היישוב העברי בארץ על ידי צורות הריב המיפלגתי העלולות להזיק לכבוד ה יישוב , להחליש את כוח הגנתו כלפי הגורמים החיצו גיים ולסכן את תיקוותיה של התנועה הציונית כו לה . המסוכנים בפרט הרי הם מעשי האלימות הגו פנית , אלימות על ידי יהודים כנגד יהודים וכנגד רכוש יהודי ; מעשים שמותר היה לציינם בשם "מיל חמת אזרחים" לולא היו בעלי-אופי חד צדדי לגמרם . בייחוד נתחדד מצב זה במשך השנה האחרונה , בקשר עם האשמות הפליליות שהוכרזו על ידי מחנה עברי אחד נגד מחנה עברי שני , ושגרמו למאסרם של שלושה צעירים עברים הנאשמים ללא אשם עוון פלילי נורא . ברית הצה"ר קיוותה , שזיכויים ההכרחי של הצעירים האלה החפים מפשע ישים קץ לצורות הריב הנ '' ל ויביא ל"מודיס ויוונדי" המתאים לכבודו ותועלתו של היישוב ; ויחד אתנו קווה קיווה זאת גם הרוב המכריע של הקהל העברי בארץ ובגולה . היום לאחר שזוכו אחד אחד כל שלושת הנאשמים , הננו מוכרחים להכיר שהתקוות האלה לא נתאמתו , והכרזות ידו עות שהוכרזו בארץ , ומעשים ידועים שקרו בתל' אביב יוצרים את הרושם , שעדיין לא פסקה שורת התופעות המעציבות שתיארנו אותן למעלה ' . במיכ תב צוינו הסכנות הרבות שנשקפו לציונות מבחוץ : ' והלא הימים הם ימי סכנה רבה הנשקפת ל מיפעל הציוני מבחוץ , יחס הממשלה המאנדאטורית לעלייה העברית ולציונות בכלל מתבטא בתכסיסי מעצור ההולכים וקשים מדי יום ; שוב עומד לפנינו איום המועצה המחוקקת עם רוב אנטי ציוני קבוע מראש ; בתוך הארץ ובגבולותיה מסביב מצטברים כוחות המתנגדים לשאיפותינו הלאומיות ; בשעה שמ ( 743 ואומנם זה היה שיר המארש של הבית '' רים ברחובות הערים באר'ךישראל בימי העלילות והמכות ו 'בית '' רי צועד ו בית"רי צועד ! / כחומה 111 ל ברזל הגופות . / השינאה מנזביב , / אך בלב האביב / וחמלה על האח הצורר ' .,. ( ט . ויטקובסקי ( 744 . ( בחיי ש . מרלין . עי ' אופיר , 'העובד הלאומי / ; 162 ' הירדן / ; 1934 . 8 . 8 שכטמאן , ב , . 337—325 ההצעה מצד דבר טינסקי היתה הפתעה ולא תכסיס לשמו , התנועה כולה היתה מופתעת מצעד זה , ועמה אף חוגים רחבים מחוצה לה . בתנועה גופת ראו רבים בדאגה צעד זה . חוגי הביניים במחנה הציוני ראוהו בברכה ( דיר י . שווארצבארט , גאליציה המערבית , מראשי הציונות הכללית ב' בעולם . ( אחר התגובה השלילית מצד מפא'י כתב דניאל סירקיס ( מראשי 'המיזרחי' בתל אביב ) אל דבוטינסקי בעניין שינוי תכסיסים . ז'בוטינסקי ענה לו ( 1934 . 9 . 8 ) ממקום המרפא : 'לא תכסיסינו הטובים או ה גרועים , אלא קיומנו עכשיו הוא סכנה למפא'י ולהסתד רות השמאלית' ( והוסיף : 'למרות כל המיגרעות בתנועתנו הלא הכניסה תנועה ח במה גיצוצות טובים בחיי הציונות , עוררה תקוות בחוגים ' רבים שנילאו מהווייצמאניאדה ומשיל טון השמאל . ( ' עי' ז'בוטינסקי , מיכתבים , . 237—235 פרק מב לקראת הסכמי לונדון
|
|