|
|
עמוד:222
ההתפתחות של פרשת גזל הסרטיפיקאטים ועד לסירוב לתת לבית " ר את חלקה במיכסת אביב . 1934 ר . רחוב ליווה את הפקודה 72 בדברי הסברה בחוזר רשמי , והיו דבריו בזמנם . רוזוב עשה את חשבונה של בית"ר ואת חשבונו של הבית"רי : הסברה לפקודה מס' 72 כבוד כל נציבי בית"ר תל חי 1 הנידון : תשובתנו לשלילת זכויות בית"ר בחלוקת רישיונות העלייה . א ) באוקטובר 1933 החליט השילטון להחרים את החלק המגיע לבית"ר בשדיול רישיונות העלייה לחצי השנה סתיווחורף תרצ"ד , והוציא למילוי החלטה זו את הפקודה מס' . 60 ההחרמה הנ"ל באה בתור תשובה לפוליטיקה האנטי ציונית של ממשלת א"י ובתור מחאה כנגד סגירת הדלתות בפני העלייה ההמונית בימים אלה של מצוקת היהודים ברוב ארצות העולם . גם הדרנו בתור לאום , גם עניינינו הממשיים דרשו החרמה כזו כצעד ראשון למילחמה גלויה בעד העלייה ההמונית . באחזו בצעד ההוא קיווה השילטון שכול זרמי התנועה הציונית ילכו בעקבותיו ויוציאו פה אחד החלטת החרמה כלליתהתקווה ההיא נתאכזב ה . זרמי הציונות השונים לא מחו בכול צעד ממשי נגד השדיול הדל של ממשלת א"י דווקא בימי פריחתה הכלכלית של א"י — דבר השווה ל ס ט י ר ת ל ה י לעם העברי כולו . רק הבית"רים שמרו בהדר ובמישמעת על החרמת השדיול והראו בזה שכבוד הלאום וענייניו עולים בלבם על ענייניהם הפרטיים . בזה מלאה בית"ר את תפקידה במחאה . אמנם — להטיל את ההחרמה גם על השדיולים הבאים לא היה כל טעם , כי בזה היתה המחאה הלאומית , שאליה ציפה השילטון , נהפכת לביטול של העלייה הבית"רית אך ורק . על כן , בהתאם לתוכנית אשר נקבעה כבר בפקודה מס ' , 60 הוציא השילטון חוזר ( משותף עם הוועד הפועל לברית הצה"ר ) מיום 19 במארס , 1934 בו ציווה על כל הנציבים להגיש , כרגיל , למישרדי העלייה את דרישותינו לשדיול אביב שנת תרצ"ד . ב ) בינתיים , ניסו החוגים הציונים הרשמיים לנצל את החר מתנו המהודרת בשדיול אוקטובר — 1933 לנצל אותה ל א לטובת ענייני המחאה הלאומית , כי אם להיפר — לטובת פרעון חשבונות מיפלגתיים על גבי העולה הבית"רי . על יסוד הסעיף ב' לפקודת השילטון מס' , 60 בו מדובר על ניסיוננו החוקי לאפשר עלייה עפ"י דרישת נותני עבודה — הגיש ה' בארט , יו"ר לבית דין הקונגרס הציוני , הצעה להנהלת הסוכנות היהודית : — לבטל את זכויות העלייה של בית"ר , עד אשר בית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית ישפוט על עצם השאלה , המובאה לפניו ע"י תלונתו של אותו ה' בארט . אם כי ההנהלה הציונית ניסתה לפרש את ההצעה ההיא לא בתור צעד המכוון נגד הבית"רים בתור פרטים , כי אם נגד בית"ר בתור גוש — היא פעלה , למעשה , עפ"י הצעתו של ה' בארט : מישרדי העלייה בארצות השונות קיבלו הוראה לא להכיר את בית"ר בתור גוש חלוצי ולקבל לתשומת לב רק את הבקשות שתוגשנה ע"י פרטים בודדים . ברגע שנוצר הסדר הנ"ל בעלייה , נהפכו באופן אוטומאטי שתי הקרנות הציוניות — קרן קיימת וקרן היסוד — לקרנות בעלות מהות מיפלגתית טהורה' התומכות רק בחלק ידוע של הציבור הציוני . וכתוצאה הגיונית מהעובדה ההיא , היה השיל טון נאלץ להוציא ביום 25 בפברואר ש . ז . את הפקודה מס' , 68 המצווה הסתלקות גמורה מכול תרומה או עבודה לטובת הקרנות הנ"ל . חוץ מזה , בראשית מארס 1934 הגיש השילטון ליו"ר של בית דין הכבוד להסתדרות הציונית ה' רופאיזן , קובלנה על הצעדים הבלתי חוקיים של ההנהלה הציונית ודרש לבטלם עד הוצאת פסק דינו של מישפט הכבוד בירושלים . כמו כן , דרש השילטון הרכב בלתי מיפלגתי של בית המישפט הנ"ל . אמנם , שתי הדרישות הללו נשארו בלי תוצאה' והמישפט — שנערף ביום 5 באפריל ש . ז . בירושלים — לא הוציא כל פסק דין עד היום הזה . על כן , בית דין הכבוד , בהיותו אין אונים לבוא לידי איזה החלטה שהיא , אישר למעשה את המצב שנוצר ע"י ההו ראות שנתקבלו במישרדי העלייה . עיקר המצב הוא בזה : דרישות העולה הבית"רי צריכות להימסר למישרדי העלייה לא ע"י באי כוחו , כי אם ישר ובאופן אינדיבידואלי . מובן כי בית"ר אינה יכולה לקבל את הסדר הבלתי חוקי הזה ודורשת את ההכרה המליאה של כל זכויותיה בתור גוש חלוצי . ג ) המוסדות הציוניים הרשמיים , בהדגישם את אי צדקת עמדתם , בהבינם כי דעת הקהל הרחב אינה תומכת בשיטת העלייה המיפלגתית , ובפחדם לצאת במילחמה גלויה נגד כוחותינו המאורגנים , — מנסים כיום להכניס בילבול במוחות הבית"רים ע"י הצהרות בעיתונות , המשתדלות להסביר כי מישרדי העלייה מוכנים לקחת בחשבון את הדרישות שתו גשנה באופן פרטי ע"י בודדים . כל בית"רי ובית"רי מבין בעצמו כי ההצהרות הללו אינן אלא הבטחות הבל , העומדות בסתירה גלויה להחלטת המוסדות הציוניים לא להכיר את בית"ר בתור גוש חלוצי , כלומר , למעשה , לא להכיר גם במיקרים אינדיבידואליים את הכשרתו של הבית"רי הבודד . בהצהרות האלה מקווים להטעות את הבית"רי , להחליש את מישמעתו המופתית ולהביא אותו לידי כך , שימכור בעד ' צלחת עדשים' של רישיון עלייה ( אשר , במובן , למעשה לא יינתן לו ) את נאמנותו לתנועה הממלכתית בישראל . ד ) החשבון העקלקל הזה של ה'ציונות' הרשמית לא ישיג את מטרתו . המוסדות הציוניים הרשמיים לא יצליחו להטעות את הבית"רי . הם גם לא יצליחו למנוע הגנתנו הנמרצת על זכותנו המליאה — הן בתור פרטים , והן , בעיקר בתור גוש העומד על מישמר ביניין המדינה העברית . פקודת ראש בית"ר והשילטון מס ' . 72 הלוטה כאן , מוציאה לפועל את החלטתנו — שהיא החלטת כל בית"רי ובית"רי — להילחם קרב מכריע בשטח זכויותינו המליאות , עד ניצ
|
|