|
|
עמוד:203
תה . ראש בית"ר מגלה את לבו במאמרו הקצר : 'אני מצפה' יי 'מאוד מעטו מיקרי "יום טוב" בחיי , ומה מאושר הייתי לו יכולתי להקדיש את היום הזה פשוט לשימחת חגי הנאה - ליום הולדתה העשירי של תנועת בית"ר - ולכתוב על ערכו ולקחו של היום הזה בלי חיפזון , באריכות , בפרוטרוט , להזכיר בשמם את כל יוזמיה ואת כל מנהלי בנייתה . ואולם אי אפשר לי הדבר : סילחו . ' טעמו של אותו 'אי אפשר' באותו זמן ברור וידוע , וביקש ראש בית"ר לשלוח 'לחיצת יד' אל הכול הכול ברמז , ועם זאת להטעים : 'אני יודע את כל מיגרעות תנועתנו - כרכים וכרכים הייתי יכול לכתוב על המיגרעות ; אך למעלה מטל ביקורת זו עומדת לי העובדה העיקרית שבלבבי - אני מתפאר ומתייהד ומתגאה בבית"ר , אני מאושר על שנפל בגורלי , על מידתן ימי , לעמוד בראש הציבור הצעיר הזה , ציבור ללא דוגמא בתולדותינו ' . א לא שהוא אף ציפה , קודם כל - לעיברורה של בית"ר , המתחייב מכול הבחינות , ואף מ בחינת ה'הדר : ' 'הא לכם שנה , ידידי הצעירים , שנה של תריסר חודשים , ובסוף השנה — או תבינו עברית או תעזבינו . איני רוצה לדעת , אם "קשה" הדבר או קל ; בענייני הדר בית"רי אין קל ואין קשה ' . ושנית — לביצוע רעיון הגיוס - 'לקיים את מיצוות הקורבן שבעלייה , להציל ולהצדיק את התוכן העמוק והקדוש שבעצם המלה המחרת : לעלות ; ' ושלישית - פלוגות העבודה - ההצטרפות אליהן ללא טיעונים וללא תירוצים . וכאן לימד פרק ו 'אל תזלזלו בדב רים שאין להם מישקל גשמי ואינם נראים לעין : אלה לפעמים תכופות הם הם העיקר , גם בחיי פרט וגם בחיי ציבור . מתוך מאה חברים שהתייעצו אתם , אולי כתישעים ותישעה יגידו לכם , כי בארץ ישראל נחוץ לנו "ממש" ולא "יופי , " כי אדם היכול לקבל מישרה של שוטר או עגלון או נציב עליון אסור לו לבזבז את זמנו על התוהו של "קורבן" ובו ' . אל תקשיבו להם : פיטפוט . דווקא הודות ל" מעשיות" ממין זה הורעלו חיינו בגולה תרעלת כיעור חיצוני ופנימי , פחדנות גופנית ורוחנית , עקמומיות , כל נימוסי הגיטו לכול מינהגיו ' . ועוד עניין אחד לא יכול לשכוח ראש בית"ר , את עניין התגובה בדבר החרמת הסרטיפיקא טים : 'ואחרי דבר התוכחה — דבר תהילה . בעצם הרגע שחתמתי על הפקודה בדבר החרמת ה"סר טיפיקאטים , " לא פיללתי שככה ייענו לי קנני בית"ר . ידעתי שייכנעו , אבל פחדתי שמא תהיה זו הכנעה מתוך מישמעת , לא מתוך הבנה . אני טעיתי , כי הם הבינו . לא לחינם לימדנו אותם עשר שנים רצופות , כי בסיס תנועתנו הממלכתית הריהו המיפעל המדיני , וקודם אצלנו ערכו של מיפעל מדיני על ערכו של " ממש" r תורה קשה , מורכבת , תורה הסותרת למיג הגו של עולם בן דורנו — אבל הם הבינו ' . מאמר זה , שנתפרסם אף בעיתונים אחרים ' ) חזית העם ( 1933 . 1 . 24 ' , הרעיד לבות החברים , אבל נודעה ממנו השפעה חיובית מרובה . באותה חוברת 'מדריך בית"ר' לכבוד העשור העלה ירמיהו הלפרן , כדרכו , רעיון חדש בהתאם למגמתו הטיבעית המתמדת לגלות יתר יעילות באירגון ויתר מיצוי בכוחות הנוער לתפקידיו ההיסטוריים . הרעיון החדש קראו : 'גבארדיה בית '' רית ' , שהרי לא די לנו בתנועה כ'סוקול ' , והלפרן תבע לתלות חובות על גבי חובות בצוואר הנוער הרואה עצמו פאטריוטי . שם מיצה ז . לתר במאמרו את הערכתו לגבי בית"ר במלה אחת : 'קנאות ' . לא זה בלבד שאין להתבייש בקיציונותה של בית"ר ובמהפכניותה , אלא שיש להתאונן , שהיא פחות מדי קנאית ופחות מדי קיצונית ( יש להצטער , שההפגנה של בית"ר בתל אביב נגד הגבלת העלייה היתה 'יחידה וגלמודה . ( ' לרנר הרחיב את דברו בכינוי שכינה וייצמאן ( כשהיה נשיא ההסתדרות הציונית ) את בית"ר כ'נוער רומאי / והדגיש את כישלונן של וייצמאן בכינוי זה , שראה לתילבושת ללא ראה ללב . ברכתו של לרנר : 'יותר קנאות לאומית ! הסירו את הרסן ותנו לזיק הקנאות הצרוף העומם בבית"ר ללבות ולהתלקח ללהב לאומי גדול . ' ... לכבוד העשור לא ויתרה בית"ר על טכסים חגיגיים באולמות ציבור , במועדונים , במיגרשים ואף בכיכרות מרכזיות בערים . בית"ר ריגה , שהחג היה קודם כל חגה , ערכה ( 1934 . 1 . 26 ) תפילה חגיגית בבית הכנסת 'כאר שולי , ( טכס הנחת זר על קבר החייל האלמוני , מיסדר בחולצות לבנות ( משום האיסור על נשיאת מדים במדינה , ( ואף הזמינה את הציבור הרחב להרצאות בנושאי ההלכה הציונית וענייני דיומא . 392 כך נהגו רובי הקננים בסניפים השונים בעולם , ולא חששו להביא את דבר בית"ר לנוער ולעם בכלל . בקננים שונים אף נתפרסמו כרוזים ועלונים מיוחדים . קן קאליש ( פולין ) פירסם בדפוס 'קול בית"ר — חוברת מוקדשה ליובל העשור לקיום בית"ר העולמית וחמש שנים ל קיום הקן הקאלישאי' ( טבת , תרצ"ד ) — חוברת נאה ( 392 'המדינה . 1954 . 2 . 28 ' ,
|
|