|
|
עמוד:26
למסור לז'בוטינסקי , באמצעות ד"ר טיומקין בפאריס על 'המעשה הפרובוקאציוני של אויבי הציונות' ולהודיעו : 'אנו הולכים יד ביד עם כל חוגי היישוב בדרך של ליכוד פנימי . ' כזו היתה אף הודעתו של ד"ר משה כהן , נציג הצה"ר בעיריית תל אביב , בישיבת האבל של מועצת העירייה , שנתכנסה לאחר מות ארלוזורוב . הוא אמר : 'הכדורים שפגעו בד"ר ארלוזורוב כוונו אל לב כל היישוב העברי . אין זה מיקרה , אלא המשך הטירור הבלתי פוסק ואי הביטחון של הנפש , הרכוש והקרקע היהודיים ... ד"ר ארלוזורוב מת כחייל על מישמרתו , בגלל מישמרתו . ' הדעת היתה נתונה לכך , שמעשה הרצח נתכוון לשמש פגיעה במאמץ היהודי הציוני , אם פגיעה בידי ערבים שליחי עצמם , ואם בידי ערבים שליחים של זוממים בתוך השילטונות המאנדאטוריים . באותה ישיבה של מועצת העירייה אמר אליעזר קפלן , איש מפא '' י , שקודם מותו אמר ארלוזורוב , שהוא חושב שהיורים לא היו יהודים . במהדורת מוצאי השבת ( 1933 . 6 . 17 ) של 'דבר' כתב ברל כצנלסון : 'אין יודע פשר הפשע ... בל סברה חטופה עלולה להרעיל עלינו את החיים ... כולנו , כולנו נתבעים לא ללכת אחת נחשים ואחרי חשדים . אל יוסיף איש מכאוב על מכאובנו . ' ברם למותרת היום , אחרי הלוויית כבר היה מוכן לפתוח לשונו בדברי חשד כלפי תנועה שלא נזכרת בשמה : 'היד הטמאה קלעה אל לבו של בחירנו ... חיים אנו בתקופה טרופה אשר תנועות שלימות מתיימרות לעשות היסטוריה בידיים טמאות , בשפיכת דמי נקיים , בהתזת ראשי מנהיגים ויוצרים . ארורה כל תנועה , תהיה אשר תהיה כסות העיניים שלה , אשר דרך זו היא דרכה , אשר מעשים טמאים הם מכשיריה . ' לא היתה זו הרגעה , אלא התחלת ההסתה . ביום הלוויית , יום ראשון , היתה בית"ר שותפת מליאה לאבל הכלל . מוסדות התנועה הזמינו לבוא לחלוק כבוד אחרון למנוח . על תורני מועדוניה הורדו דגלים לאות אבל . בית " ר תל אביב השתתפה בלוויית , ולפי הערכה היו 800-600 חבריה בלוויית , חלק מהם בתילבושת . מטעם בית" ר הניחו שתי צעירות זר על הקבר . משלחת ברית הצה"ר היתה גדולה , מהם חברי המרכז ומערכת 'חזית העם / וחברי אירגון עובדי הצה"ר ובית"ר . עם המלווים היה אב"א אחימאיר . מסיבה שנקבעה לאותו יום בטלה . ז'בוטינסקי ומרכז הצה"ר העולמי שיגרו מיברקי השתתפות באבל . איש מכול אלה לא עשה שקר בנפשו . אבלם היה אבל ללא סייג . מישלחות בית"ר והצה"ר הועמדו אחרונים בשורות , אבל הם לא היו אחרונים לאבל . דברי הערכה ואבל הושמעו בכול קנני בית"ר בעולם לכבודו של הקורבן הציוני החדש . בקננים רבים הורכנו דגלי בית"ר מעל התרנים . בגיליון של יום ראשון 933 . 6 . 18 ) ו ) ביטא 'חזית העם' את רגשותיו של מחנה ז'בוטינסקי בישראל : 'בחייו היו חילוקי דעות עקרוניים בינינו ובינו בדבר דרכי ההגשמה של הציונות . אבל אנו יודעים : הוא נפל חלל בעד זה , שגם הוא רצה לגאול את המולדת האומללה הזאת . ובעד רצונו זה שפכה יד זדונית את דמו והכריעתו חלל , ודמו מקודש בשבילנו בקדושה עליונה , כקדושת רגבי הארץ הזאת ... הוא בעצמו שילם בחייו בעד מולדת ציון . אנו יודעים : רציחתו היא חלק ממזימה שחורה אחת לגזול מעם ישראל את מולדתו ... אבלים , מזועזעים עד העצמות וברתת כבוד עומדים אנו בפני הקורבן החדש , שריווה בדמו את עפר המולדת . זכרו יישמר נצח בינינו . ' שם פורסם גילוי הדעת של ברית הצה"ר בארץ ישראל : 'לנוכח פרובוקאציה מתועבת זו של אויבי הציונות והעם היהודי יעמוד היישוב מלוכד ומאוחד ברצון ברזל להגשים את האידיאל הלאומי שלו ... הפעם כיוונה היד הנסתרת של אויבי הציונות את כדורי המרצחים נגד בא כוחה הרשמי של ההסתדרות הציונית , ובכדור זה שנשלח ללבו נתכוונו לפגוע בלבו של המיפעל הציוני כולו . ' בלא לדעת פרטים הניחו אף תלמידי ז'בוטינסקי , שהרצח היה מכוון , ולא פיקפקו כלל שאמנם נתכוונו הרוצחים אל ארלוזוחב , ולא אל סתם יהודי . היד הרוצחת לפי אותה השערה היתה יד ערבית , אם בשליחות ערבית בלתי תלויה , ואם בשליחות תלויה מן המימשל הבריטי . והרי ניבא ארלוזורוב , כשעמד על קברו של יעקובי איש נהלל , שנרצח בידי ערבי צמא דם , ואמר בדברי פרידתו : 'כדור זה שפלח את יעקובי יכול מחר לפגוע גם בי , גם בכול אחד מאתנו . ' וידע לבו מה מנבא . הוועד הלאומי לכנסת ישראל , ששימש בבחינת 'אדיו ( 3 השיחה בטלפון לא היתה ברורה , והשמיטה גרוטה . אליהו בן חורין כסבור היה שמדבר טס ז'בוטינסקי טצנזו . ז'בוטינםקי היה בווארשה . ( 4 רבים היו השומעים , ובכללם אישים מן הציונים הכלליים ומן 'המיזרחי . ' עי' 'חזית הטם' ? , 1933 . 7 . 7 מ . ג . ב'הארץ ' ) 1934 . 6 . 5 , ' ארלוזורוב : אין אני מאמין שיהודי ירה בי . ' שום שמץ של טינה ;( 'היום' ( תל אביב ; 1966 . 4 . 14 , ( מאמרי ב"צ כץ .
|
|