פרק י"א תחית הדייג העברי

עמוד:302

לבית"ר . פעמים אף ניסו לשכנעם שעליהם להצטרף להסתדתת העובדים הכללית ( שכבר אז חדלה להיות מוסד של "טרייד יוניון" והפכה למכשיר מפלגתי פוליטי , ( אם לא למפא"י , אך הבית"רים התעקשו : "הדייג הוא ענין לאומי כללי , לא מפלגתי , ואין אדם צריך להחליף את השקפתו הפוליטית כדי להיות דייג טוב . " לא היתה איפוא לבוגרי צ'יביטאווקיה ברירה בלתי אם למצוא להם מקורות אחרים שיסכימו להשקיע את כספם בדייג במים עמוקים . הדבר לא היה קל , כי עד אז הביאו הנסיונות שנעשו ע"י בעלי הון פרטיים וע"י "נחשון" לכשלון גמור של ענף הדייג העברי . וכך נוסדה בשנת , 1939 ביוזמתו של קלמן אברמוביץ , מי שהיה ראש קבוצת י הדייג הראשונה של בוגרי צ'יביטאווקיה , חברת ,, ים התיכון . " שלושת בעלי המניות הראשונים של חברה זו היו ד"ר שנער ( כיום מנהל מחלקת השילומים של ממשלת ישראל בגרמניה , ( וה"ה הסנהיימר וכץ — שלושתם בעלי הון מיוצאי גרמניה . שלוש ספינות דייג במים עמוקים נבנו על ידי חברת \ , ם התיכון" במספנות נמל תל אביב ובמספנתו של זלמן כהן . האחת — "זאב הים , " בעלת תפוסה של 22 טון ומנוע בעל 60 כוחות סוס . מפקדה היה קלמן אברמוביץ . זו הפעם הראשונה בתולדות הדייג העברי בארץ ישראל , שספינת דייג הכניסה רווחים הגונים לחברה . הצלחת "זאב הים" שימשה דחף לבעלי הון פרטיים אחרים להשקיע את כספם בדייג עמוק , וגם הסוכנות היהודית וה"חבל הימי לישראל" נתעוררו לפעולה אינטנסיבית והתחילו מקימים קבוצות דייגים לדייג במים עמוקים , לפי השיטו ? האיטלקית , שהונהגה על ידי אברמוביץ . בעקבות הצלחתה הגדולה של ,, זאב הים" החליטה חברת ,, ים התיכון" לבנות עוד שתי ספינות דייג למים עמוקים . ולאחר זמן קצר נבנו "התקווה" ו"מרגלית , " אף הן בעלות תפוסה של 22 טון כל אחת . אולם שתי הספינות האחרונות לא יכלו להתחרות ב"זאב הים . " שונות היו במיבנן ממנה ואף המנועים שהותקנו בהן לא התאימו לתפקידם . כיוון שהן נבנו בימי המלחמה אי אפשר היה להשיג מנועים ראויים לשמם ובמקומם הותקנו מוטורים משומשים של בנזין , שנקנו מערבים . חוץ מזה לא היה למפקדי שתי הספינות האחרונות כל קשר לדייג וצוותיהן גויסו מבין עובדי הנמל , שערקו מהספינות כל אימת שמצאו פרנסה אחרת על היבשה . במקומם באו טירונים חדשים והדבר גרם להפסדים ניכרים מאד לחברת ים התיכון . " " באותו זמן ש"התקווה" ו"מרגלית" הלכו מדחי אל דחי הלכה "זאב הים" מחיל לחיל . היא המשיכה בעבודתה שש שנים רצופות ואף לאחר שנמכרה למר ברקוביץ הוסיפה להכניס רווחים לבעליה החדשים . מן הראוי לציין , כי בה בשעה שכל הדייג העברי בארץ ישראל בשנת 1938 נתבטא ב 22 טון , ובשנת 1939 ב 20 טון בלבד , הנה בשנה בה התחילה ,, זאב הים" בדייג במים עמוקים עלתה התפוקה ( בשנת ( 1940 ל 83 טון , ובשנה שלאחריה — ל 121 טון . עתה הבינו גם מוסדות הסוכנות והסתדרות העובדים הכללית את טעותה של הגברת שטרומף , עמדו והזמינו לארץ שתי קבוצות דייגים איטלקים כדי ללמוד מהם את שיטת הדייג ב"לאמפארות" ( באורות . ( הדייג נעשה בעומק של 50 מטר בלבד ובמרחק של 10 קילומטרים מהחוף . לאחר מספר חדשים פסקו הלימודים , עם פרוץ המלחמה .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר