פרק י"א תחית הדייג העברי

עמוד:284

בשם גנאי אף גרוע מזה . ברפ , לא כל מה שניתן להשמיע על סיפונה של ספינת דייג ניתן להשמיע באוזני אנשי יבשה . תעודות המעידות על הכשלתו המיכנית לא היו בידי בורקה , אך הוא טען , כי עבד כמכונאי בצוללת הצי הרוסי הקרבי בים הבאלטי — , איש מאתנו לא טרח לנסוע לים הבאלטי כדי לברר אם אמת הדבר . אחד משני המלחים שנצטרפו אלינו — יונתן היה שמו ( והמשפחה ? — מי התענין באותם הימים בשמות משפחה — , (? היה גבר ענק , בעל גוף שרירים של שמשון הגבור . והמלח השני , טיומקה , לקה במחלת הנופלים והיה משורר רוסי בעל כשרון . " כל משכורת לא תקבלו — , " הכריז באייבסקי בפקודת יום הקובעת את תנאי עבודתו של הצוות — "ההסכם שלנו עם בעל הספינה ( משמע ד"ר אליהו ) הוא , כי אנו נקבל חמישים אחוז מרווחי "ציפור הקרח . " הווי אומר , נצטרך להתפרנס מן הדגה שנעלה ברשתותינו . פירוש הדבר , שאם תרצו לאכול , תצטרכו לעבוד , ואם מעונינים אתם שנעמיד גם מנוע על הספינה , הרי יהא עלינו לעשות זאת על חשבוננו . " החלטנו לגשת בלי דיחוי להתקנת המנוע , אף התחלנו בבנין תאי המפקד וקצינו ( הכוונה אלי ) ומעון לצוות . — "סוף סוף אין אנו מבריחים סורים — , " הסביר באייבםקי — , "ואין זה נאה שמקום מגורינו יהא במחסן מלוכלך בירכתי הספינה . " הימים היו ימי סתיו , הרוח התחילה נושבת בעוצמה , והים העלה גלים גבוהים . ספינתנו הקטנה לא יכלה עוד להישאר במעגן יפו . החלטנו להכניס את "ציפור הקרח * ' לנהר הירקון , ושם להתחיל בבדקה ובהתקנת המנוע . פקודת ההפלגה ניתנה למחרת הבוקר . אמרתי לבני ביתי כי אחזור לעת ערב . עם עלות השחר הרימונו עוגן , העלינו את המפרשים והפלגנו לדרכנו . היום היה סגריר וקר . באייבסקי השקיף בדאגה רבה על פני האופק הקודר , כשהוא רוטן משהו מתחת לשפמו ( שלא היה לו . ( שאר אנשי הצוות היו שרויים במצב רוח מרומם , ואין פלא בכך , הרי היתה זו הפלגתנו הראשונה ! המרחק בין מעגן יפו לבין הירקון הוא קטן , אך לפני שהגענו למחוז חפצנו נתחוללה סערה וברור היה , כי לא נצליח להיכנס לפי הנהר . אך גם לחזור על עקבינו לא יכולנו עוד . ביפו היתה הרוח עלולה להשליכנו על סלעי החוף ולנפצנו לרסיסים . לא נשארה לנו הברירה אלא להמשיך צפונה בדרך בואך לנמל חיפה . רוח חזקה נשבה נגדנו והתקדמנו עקב בצד אגודל . ירדתי לבטן הספינה , כדי לברר את מצבנו מבחינה "משקית / ' כל מה שגיליתי היה כד ערבי גדול , מלא מים , וכמה בצלים יבשים . — באלה היה עלינו להסתפק עד הגיענו לחוף מבטחים . באייבםקי אחז בהגה . פניו היו זועפים בפני הים . יונתן , טיומקה ואני טיפלנו במפרשים . הסערה הלכה וגברה ו"ציפור הקרח" התחילה מרקדת על הגלים כאילו היתה קופסת גפרורים שטה . הרוח יללה בתרנים במקהלת שועלים והגלים עלו והציפו את הסיפון בקול רעש והמולה . אחד מ"זאבי הים" שלנו רקק על בוחנו , הרימו אל על וסובבו הנה והנה , כדי לבחון את מהירות הרוח . — לפחות שמונה "באלים — , " אמר באייבסקי ובתוך כך הפליט קללה רוסית מסולסלת , — עד הערב יגיע בוודאי לדרגה תשע ויותר . עברה מעת לעת מאז עזבנו את יפו . ספינתנו הוסיפה לעמוד בנסיון , אך כולנו היינו רטובים עד לשד עצמותינו ורעבים ככלבים . חלף הלילה ובא הבוקר . הסערה טרם שככה .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר