|
|
עמוד:233
כי על יהודים אלה להתבולל במהירות האפשרית בעם האמריקני , לשכוח את עברם ולהיות אזרחים נאמנים לארצות הברית . בכך הצלתם . " דמי החל תוסס בי , אך הוספתי להאזין לדברי הבלע של מר נורמאן מתוך אורך רוח . ואולם בסיימו לא טמנתי ידי בצלחת , השבתי לו באותה דרך תוכחה ובדברים כדרבנות . לתמהוני ישב איש שיחי וחיטה אוזן לכל שהיה לי לומר לו : " מר נורמאן' זוהי פגישתי הראשונה עמך , ומן הסתם לא הייתי מוצא דרכי לכאן אילמלא מר וארבורג , שהציגני לפניך , ואני מצטער על כך . רציתי לקום וללכת מכאן זה מזמן . מעולם לא נתקלתי בחוסר נימוס ובחוסר אדיבות כבמשרדך היום . לא מצאת לנחוץ לכבדנו אפילו בתשומת לב מינימלית , ולהפסיק , לפחות לרגע קט , את זרם המזכירים והמזכירות שלך , את הטלפונים , המברקים , חתימת המכתבים וכיוצא באלו . לא ניתן לי לאמר אפילו משפט אחת מבלי שאופרע על ידי אחד מכלי שרת שלך . והנה מבלי שאיפשרת לי להסביר את תכניתי , אתה מצהיר בבטחון מלא , כי תכנית זו שלי אינה מעשית . בעצם , מה אתה מבין , מר נורמאן , בעניני ימאות ן על סמך מה אתה מרשה לעצמך לקבוע , כי תכניתי הימית אינה ראויה לתשומת לב גם מן הבחינה הימית הטכנית ? אומר לך רק זאת , שתכניתי אושרה על ידי מומחים גדולים ממך באדמיראליות האמריקנית . " ,, לא באתי אליך — , " הוספתי ואמרתי , ,, — כדי לשוחח על בעיות מדיניות , אלז > על פתיחת בית ספר ימי לאותם היהודים שירצו להשתתף במלחמה נגד היטלר . ועתה הואיל והשמעת באוזני את ה"אני מאמין" המדיני שלך , הרשה נא לי לומר לך , כי רעיון האמנציפאציה והתבוללות היהודים בקרב הגויים מוצג זה מכבר כמימצא ארכיאולוגי בבית הנכות . יהודי גרמניה ויהודי מזרח אירופה שדגלו בתורה פסולה זו , עוד תמול שלשום יסבירו לך , אולי , מדוע אין הם מעונינים לשמוע שוב את הדברים ששמעו לפני שנמלטו מארצם " ... כיליתי דברי וקמתי ללכת , אך מר נורמאן קפץ ממקומו ואחז בזרועי : — " רגע , המתן נא" — אמר בבת צחוק , ,, — מה העצבנות ומה הפזיזות ? אם פגעתי בך בצורה כל שהיא , הריני מבקש את סליחתך . כנראה שאינך מכיר את האופי האמריקני . אנשים פשוטים אנו ורגילים אנו לומר את אשר עם לבנו . אך אפילו אם דברי שטות דברתי זכותי היא ; בארץ דימוקרטית אנו חיים . האזנתי לדברי ביקורתך , אך לא ' נפגעתי מהם , אף שחריפים היו . אדרבא , המשך דבריך , אולי תשכנעני בצדקתך . מעתה לא יפריענו איש . " הוא הרים את שפופרת הטלפון ואמר נמרצות : "מעתה אני מת , ומי שיעז להפריעני אמלוק את ראשו , — מובן "' . לא יכולתי להימנע מחיוך והצטערתי על התפרצותי . דברי מר נורמאן היו כה פשוטים , כה אנושיים ... במשך רבע שעה גוללתי לפניו את תכניתנו לפרטיה . איש לא הפריעני עוד . " שכנעת אותי במידה מרובה לטובת תכניתו — , " אמר בתום דברי ,, — , אן * רוצה אני להימלך בדעתי במשך יום יומיים . אחרי כן נחזור וניפגש . " נפרדנו בידידות , מר וארבורג , שלא השתתף בשיחה ביקשני להמתין לו דקות מספר בחדר הסמוך . הוא שוחח עם נורמאן ביחידות . ברדתנו במעלית אמר לי מר וארבורג : "דומני , כי הבעיה הכספית של בית הספר הימי שלך מצאה את פתרונה . " "כיצד ל" שאלתיו .
|
|