פרק ז' אלה מסעות "שרה א'"

עמוד:191

בכל הכוח , ואוי לו לאדם שרפתה ידו . הנחשולים התנפצו לדפנות הספינה והציפו את הסיפון בסילוני מים אדירים . בשעה 19 . 00 נדם קולן של המשאבות והמים החלו עולים ומציפים את חדר המכונות . לאחר שעה קלון פסקה גם מכונת הדינאמו מלפעול . האור כבה , אד איב מארי לה מואן הדליק את מנורות הנפט וה"נוסטרומר' ירד למטבח כדי להכין את ארוחת הערבו דמינו בנפשנו , כי ארוחה זו אחרונה היא לנו בעולם הזה . באייבסקי הקדיש את רגעיו האחרונים לחיפוש משקה . הוא שלה מתוך ה"קמבוז" ( הכינוי הימי למחסן המזונות בספינה ) יין צרפתי מובחר ) כן עלה בידו למצוא ליטרים אחדים של אלכוהול ' נקי מבית המרקחת , כדי לערבבם יחד ליי"ש . לפתע כא ה"נוסטרומו" להודיענו , כי הרוח פרמה את מפרש התורן השני ובעוד רגע קט ייקרע לגזרים . לא קלה המלאכה לאסוף מפרש בשעה שסילוני המים מאיימים לגרורך לתוך הים הסוער . עם זאת' יצאנו חמשתנו למיבצע הלולייני . עלינו על ה"גאפל" ורכבנו עליו כעל סוס . לאחר מאבק קשה במשך מחצית השעה ועמל סיזיפוס עלה בידינו לקפל את המפרש ולקשרו כיאות . למה בעצם היה צורך להציל מפרש אחד , כשדימה היה שבעוד דקות מספר תתנפץ ספינתנו כולה לרסיסים וכולנו נרד שאולה ? אך זו דרכו של ימאי ורורה גל , שמפרש הוא בעיניו מפרש , בכל מקום ובכל שעה . הדעת נותנת , כי כשתלויים חיי בני אדם בחוט השערה , שוב אין הם מבחינים בין דרגות ותוארים . ולא כן ! לא עלה בידי לשכנע את ה"נוסטרומו" ואת איב מארי לה מואן , כי יסבו עמנו לשולחן ויסעדו עמנו בצוותא ... אך עמדתי על שלי ופקדתי על שניהם להסב עמנו . סעודת מלכים היתר . אותה סעודה , השולחן היה ערוד' כאילו עמדנו לקבל על ספינתנו את ה"פאדישאח" הפרסי ... על המפה הלבנה כשלג הבהיקו גביעי הבדולח וליד צלחות החרסינה העדינה התנוצצו מיטב מערכות כלינו , שנועדו לקבלות פנים מיוחדות , לרבות מזלגות וסכינים מכסף שעברו אלינו בירושה מן הימים שלפני " גיורה" של "שרה א , "' עת ערכה את מסעותיה סביב העולם בפיקודו של האדמיראל גויי .... על השולחן ניצבו בקבוקי יין , קוניאק ושני קנקני "וודקה" מתוצרתו של באייבסקי . ישבנו אל השולחן בשעה מאוחרת . שלוש עששיות הפיצו אור עגום ובאייבסקי טרח והביא מנורה רביעית . — "שלוש מנורות מביאות אסוף / הסביר לנו ברצינות גמורה . דממה שררה בטרקלין . היינו שקועים איש איש בהרהוריו . עשינו את חשבון הנפש ברגעי חיינו האחרונים . נפרדנו במחשבתנו מקרובינו ומכל היקרים לנו וסקרנו בזכרוננו את כל שעבר עלינו עלי אדמות . הספינה טולטלה , נטתה בזווית מסוכנת ונחבטה קשה בקרקע . מאךדהוא הפעיל את הגרמפון ושירת "םולבייג" של גריג עלתה והשתפכה בחלל ומצאה הד עמוק בלבנו . עתה שוב לא היו כל סייגים בינינו , הפכנו למשפחה ימית עליזה אחת . הגביעים נתמלאו בזה אחר זה , הפנים להטו , ובאייבסקי שוב חזר והיה אותו באייבסקי שהכרתי משכבר הימים . השיחה ליד השולחן נסבה על דברים של מה בכך והתנהלה בשלוש

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר