פרק א' הימאות העברית מימי התנ"ך ועד ימינו סקירה כללית

עמוד:25

בבבל ובערב' כיורשיהם של הצידונים והיוונים בספנות ובמרכולת הימים . הסחר הזול והמסחר הבינלאומי בכלל הולך והופך למונופולין יהודי אשר תוקפו לא פקע ' עד המאה העשירית' כלומר עד עליתן של ערי המסחר האיטלקיות הגדולות : אמאלםי , ונציה , בארי ועוד . " על התפשטות נקודות ישובי היהודים במאה הרביעית מעיד הירונימוס , מאבות הכנסיה הנוצרית : "ממאבטיניח ( מארוקו ומערב אלג'יר , ( דרך אפריקה מצרים ופרס , מגיעות הן עד הודו . זה הוא אורך ורוחב ארצותיך יהודה " ! מובן , שהתפשטות זו לאורך החופים נתנה ליהודים יתרונות רבים בעסקי הספנות : חוק מיוחד חוקקו מלכי הויזיגוטים , מושלי ספרד ( במאה החמישית , ( לטובת היהודים' המאשר את זכותם לעסוק בספנות בין נמלי הארץ וחופי אפריקה . וכן עשו גם שליטי רומא באותה תקופה שהעניקו זכויות מיוחדות ליהודים ולשומרונים , ואילו בבבל למדים אנו מן המקורות' כי היהודים העשירים שבמחוזא ( על החידקל ) סחרו עם האוכלוסין שמעבר לים סוף . המשך נפלא למסורת הים של יהודה בים סוף אנו מוצאים באי יוטב ה ( טיראן , ( במפרץ אילת במרחק 175 לךמ דרומה מעציון גבר , נמלו של שלמה המלך . באי זה , על אם הדרך להודו , היה קיים ישוב יהודי עצמאי , שכלכלתו היתה , ללא ספק , על הספנות והדייג . " ונציה יהודית חפשית זרי , — כותב דייר מאיר גלברט בספרו , — "התמידה בקיומה , עד שכבשה יוםטיניאנוס , קיסר ביזאנץ ( במאה הששית . ( באילת עצמה התקיים ישוב של דייגים יהודים , והקוראן יודע לספר על עונש מן השמים , שפגע בהם על שלא נמנעו מלדוג דגים בשבת : הם נהפכו לקופים / ' " באיטליה של המאה הששית , ימי שלטון האוסטגוטים , נתונים הספנות והסחר הימי בחלקם הגדול בידי היהודים . נאפולי של הימים ההם הוא נמל עברי . כאשר בא בליםאריוס , שר צבאו של יוםטיניאנוס קיסר , ושם מצור על העיר , סמכו התושבים על היהודים שיספקו באניותיהם את כל צרכי העיר בדרך הים . ההגנה על הנמל עצמו נמסרה לידי היהודים , שכנראה גרו בקירבתו . גם במזרח וגם במערב נתקל איפוא יוסטיניאנוס קיסר בישובים ימיים יהודים פורחים ונלחם בהם . " " עוד יותר גדול מאשר באיטליה היה חלקם של היהודים בספנות ובסחר הימי של צרפת הדרומית . כל תנועת האניות ומסחר הימים בין מרסיליה , נברונה , ניצה , מונפלייה והמזרח , נתונים במאה הששית בידי היהודים . אבל גם מן המספנות המקומיות , לאורך חופי פרובאנסיה , לא משכו היהודים ידיהם . על כך יעיד סיפור של מעשה נסים , של 6 י המסופר באגדה הנוצרית העתיקה , קרה בשנת : 581 " באניה יהודית , נהוגה בידי מלחים יהודים — , " כלשון אותה אגדה , — "המפליגה מניצה למרםיליה , נמצא נוצרי שהוביל עפר מקבר הנזיר הוספיציום אשר על יד ניצה » העפר נועד למנזר לה ריינם , שעל האי סאנט הונוראט , ליד קאן . הנוצרי לא סיפר לרב החובלים היהודי על מטרת נסיעתו , כנראה מתוך חשש שמא יסרב הלה לקחתו אתו . והנה קרה נס : משהגיעה האניה לקרבת האי סאנט הונוראט , עמדה פתאום האניה מלכת ולא הועילו כל תחבולות המלחים להזיזה ממקומה , עד שגילה הנוצרי את סודו . היהודים הטו את הספינה אל חוף האי , ורק אז נרפאה האניה משתוקה " ... העובדה , שנוצרי אדוק מפליג בספינה יהודית , בשליחות דתית חשובה , מעוררת את המחשבה שלא רבות היו האניות הבלתי יהודיות במקומות ההם" ( שם . (

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר