|
|
עמוד:304
בזמנו נעשו נסיונות לבנות בלי שייט מבטון מזויין . אני עצמי ביקרתי בשנת 1920 באנית הצלב האדום היווני , שעגנה בנמל אלכסנדריה ושהיתה בנויה בטון ברזל . קיבולה של אניה זו היה 5000 טון והיא הפליגה בימים ובאוקינוסים במשך כמה שנים . בעת עגינתה באלכסנדריה היא נסדקה ושקעה על קרקע הים . מאז לא שמעתי כי יבקש מישהו לחזור על נסיון בניתן של ספינות בטוךברזל . גורלן של הספינות הארץ ישראליות היה כגורל האניה היוונית : האחת טבעה , חדשיים אחרי הפלגתה הראשונה והשניה התרסקה במעגן תל אביב . בינתיים הגבירה אגודת "נחשון" את מאמציה להגדלת צי ספינות הדייג שלה והקמת ישובי דייגים על שפת ימה של ארץ ישראל . המחסור בדגה והאמרת המחירים גרמ > לכו , שהמשקים החקלאיים של הקיבוצים והמושביפ התחילו מפתחים בקדחתנות את ענף גידול הדגים בבריכות ואת ציד הדגים במים מתוקים . הדייג באגמים התאים יותר לצורה המשקית , שהונהגה בקיבוצים ובמושבים . גידול הדגים בבריכות , היה חלק אינטגרלי מעבודתם החקלאית , דבר שלא הכריח את חברי הקיבוץ לעזוב את משקם ולעבור לצורת חיים , שהיתה מנוגדת להווי ולרוח ההתישבות השיתופית . גידול הדגים בבריכות התפתח בקצב מהיר : אם בשנת 1938 לא היה גידול דגים בבריכות בכלל , ובשנת 1939 הגיעה תפוקתו ל 0 , 8 טון בלבד , הנה בשנים שלאחרי כן נשתנה המצב מקצה לקצה : בשנת 1940 הגיעה תפוקת גידול הדייג בבריכות ל 54 טון' בשנת — 1942 ל 219 טון ובשנת 1944 — ל 800 טון . הדייג באגמים ( כנרת ומי מרום ) התפתח בקצב איטי יותר : בשנת 12 — 1938 טון , ב , 46 — 1939 ב , 78 — 1940 ב , 63 — 1941 ב , 77 — 1942 ובשנת 140 — 1944 טון . לעומת זאת התפתח הדייג העברי הימי בקצב איטי מאד . רק ב 1942 החלה ניכרת עליתו . כאמור , ב 1938 העלו הדייגים העברים ברשתותיהם 22 טון , ב 20 — 1939 טון , ב 83 — 1940 טון , בשנת , 121 — 1941 ב 188 — 1942 ובשנת 1944 ( לעומת הגידול בבריכות 800 — טון ) 350 — טון . בשנת 1944 עבדו גם שמונה עשרה ספינות ערביות בדייג חופי פרימיטיבי ביותר . והנה , למרות העובדה שמספר הספינות הערביות היד . כמספר הספינות העבריות , היתה כמות הדייג , שהעלו הערבים ברשתותיהם בים ובאגמים , 3800 טון , כלומר פי שבעה וחצי מכמות הדייג העברי בים ובאגמים . האפשרויות הגדולות שנפתחו לפני הדייג העברי בארץ לא נוצלו במלואן , למרות הסכומים העצומים שהשקיעו הסתדרות העובדים והסוכנות במפעלי הדייג . תמיכה זו ניתנה אך ורק לסקטור ההתישבות הקיבוצית . הדייג הפרטי הושאר לגורלו . " ברי" — נאמר במאמרו של יהודה מ"שדות ים" ( חוברת '' בישובי הדייגים ' — . ( " " שבלי עזרתם הניכרת של המו 0 דות אין לחלום על התקדמות בשטח זה . " בוגרי צ'יביטאווקיה הוכיחו , — עת קיבלו לידם את ספינת הדייג ,, זאב הים , " כי הדבר אפשרי אף בלי עזרת המוסדות . נוסף על רכישת ספינות לדייג במים עמוקים התחילה הסתדרות העובדים הכללית מחדירה את ענף הדייגים לקיבוצים ששכנו על שפת הים . "פלוגת משמר הים" הקימה ב 28 במאי , 1939 בסביבות עכו , נקודה על חוף הים . הפלוגה קלטה קבוצת חברים מעפילים מן "החלוץ" בפולין ונעזרה על ידי דייגי יוגוסלביה , שהובאו במיוחד לצרכי ההדרכה , ועל ידי דייגים ערבים במקום . המשק הימי הקיף תשע סירות דייג , ביניהן "סנפיר , " שעבדה בים הפתוח ברשת גרר , ועוד סירת מנוע . מספר האנשים שעסקו בדייג בקיבוץ זה
|
|