|
|
עמוד:303
החל משנת ' 1942 בעצם ימי מלחמת העולם השניה , קמה "בהלה" בשטח הדייג בארץ . לפתע עמדו ספסרים על כך , שניתן להפיק רווחים בענף , שעד אז גילו בו ענין רק מעטים . עשרות ספינות דייג נרכשו בזו אחר זו על ידי סוחרים ובעלי הון יהודים , רובן ספינות ערביות ישנות , שמחירן עלה מיום ליום . היו גם ספינות שנבנו במספנות עבריות וצוידו במנועים ישנים ממכוניות משא , או מציוד פרדסים ערביים . באותם הימים צצו ועלו חברות הדייג כפטריות אחרי הגשם , אף שרבות מהן נעלמו מן האופק חיש מהר . אף על פי כן , נמשכה הפריחה המלאכותית בדייג והלכה . צוותות רוב ספינות הדייג דלעיל היו מורכבות מאנשי יבשה . דייגים מקצועיים , מחוץ לבוגרי בית הספר הימי בצ'יביטאווקיה , לא היו אז בארץ , אך גם אותם אנשי הקיבוץ ( כשני תריסרים בערך , ( שהספיקו בינתיים להתמחות במידת מה במקצוע הדייג ב"בכורה , " ב"סנפיר" וב"פלד / ' הועסקו בספינותיה של חברת "נחשון , " שאף היא פתחה במירוץ לרכישת הספינות לדייג . כמה מבעלי הספינות דלעיל התקשרו עם חברת "נחשון" והתחילו עובדים בשותפות . במקרה זה היו התוצאות טובות קצת יותר . מאחורי "נחשון" עמד הון צבורי גדול , שכיסה את כל הגרעונות וע"י כך מנע משותפויות אלו מלהגיע לפשיטת רגל . כדאי לעמוד במקצת על הסיבות שגרמו לכך , שלפתע הפך ענף הדייג העברי , שעוד תמול שלשום היה זר לגמרי בכלכלה העברית בארץ , ל"ביזנס , " בו הושקע הון פרטי וצבורי רב . תצרוכת הארץ בדגים טריים , מלוחים ומשומדים , עלתה לפני המלחמה ל 7000 טון בערך . מזה סיפק הדייג העברי בארץ ישראל ( כולל הדייג באגמים ) 1816 טון . 18—15 ספינות איטלקיות עסקו בדייג במים עמוקים ורוב הדגה סופקה על ידיהן , השאר , 5184 — טון — הובא מחוץ לארץ . עם פרוץ המלחמה לא הורשו עוד הדייגים האיטלקים לדוג במימי ארץ ישראל , יחד עם זה צומצם יבוא הדגים לארץ למינימום לרגל גיוסן של כל אניות הסוחר לצרכי המלחמה . בעת ובעונה אחת גדלה תצרוכת הדגה פי כמה לרגל חנייתו של הצבא הבריטי הגדול בארץ ישראל . אי האפשרות למלא את התצרוכת הולידה את ה"שוק השחור . " סרסורים מכל המינים פתחו במסחר בספינות דייג , במנועים משומשים , ברבי חובלים , דייגים ומלחים , ונהגו בכל אלה כאילו סחרו בשקי םוכר או קפה , שהיו מעבירים מיד ליד , מבלי שיסתכל הקונה בסחורה . חברות דייג קמו לעשרות . ממשלת המנדט היתה מעונינת בעידוד הדייג לצרכי המלחמה וכלכלת הישוב האזרחי , לפיכך לא היה כל קושי בהשגת רשיון לדייג ולהפעלתן של ספינות רעועות . " בהתפתחות הכללית של הדייג העברי בשתי השנים האחרונות" — ' כתב מר שורה פישמן , במאמרו "קואופרטיבים של דייגים בעיר" ( חוברת "בישוב הדייגים , " חשוון תש"ד ,, — . ( תופס הדייג במים עמוקים ( טראול ) את המקום הראשי . בקיץ אשתקד עסקו בדייג זה ארבע ספינות עבריות 2 ) בחיפה ו 2 בתל אביב ) ואילו השנה עוסקים בו 14 ספינות דייג עבריות 4 ) בחיפה ו 10 בתל אביב ' ( ועוד שמונה ספינות גמר בנינן קרוב' והן תחלנה לדוג בחדשים הקרובים . " המצב הגיע לידי כך , שיהודי אחד בנה בשנת 1944 שתי ספינות דייג מבטון , בתפוסה של 15—20 טון . הוא הסביר , כי אמרו לו שספינות כאלה כבר ניבנו מקודם ושגם ה"פונטונים" בהם מובילים סחורות בנחלים , בנויים מבטון ברזל . ואמנם '
|
|