|
|
עמוד:279
דייגי א מ ט ר ג ן מי הוא היהודי שלא שמע על אסטרבן השוכנת במקום בו משתפכת הוולגה אל ? הים הכספי ואשר למליחיה — "אסטרכנסקאיה סיליודקא" — יצאו מוניטין בעולם כולו ? מי היה יכול להאמין' כי בעיר רוסית טהורה זו , שמעבר לנהר הסמבטיון , ומחוץ ל"תחום המושב" ברוסיה הצארית , חיו יהודים כשרים ועסקו לא כשאר הבריות — בתורה ובמסחר , אלא התפרנסו על הדייג — "מלאכת גוים בזויה" ן "השמעתם ... ? " " דייגים יהודים" ג איש לא רצה להאמין ... עד אשר יופ י בהיר אחר ירדו עשרה מהם לנמל יפו ... איש לא שם לבו ל"עולי רגל" אלה — גויים ככל הגויים , גבוהי קומה , רחבי גרם , בעלי כפות ידיים מיובלות ושפתם רוסית . מדי שנה בשנה עלו "מוז'יקים '' ( איכרים ) כאלה לפלשתינה כדי להשתטח ? על הקבר הקדוש . אך מה רבה היתה הבהלה , כאשר במפתיע , בערוב היום , צעדו אותם ה"מוז'יקים" במגפיהם הגסים לבית הכנסת הישן "שבנווה שלום" ( אחד מפרברי יפו , ( הסבו את ? פניהם מזרחה ואמרו בכוונה את תפילת "השמונה עשרה . " אין קץ ואין גבול לנסים של הקדוש ברוך הוא ... זמן רב עמד קהל המתפללים נבוך ונדהם , עד שהשתכנע , כי אמנם לא "מוז'יקים" הם אלה , אלא יהודים כשרים שומרי מצוות . דייגי אםטרכן חזרו לארצם הרחוקה כלעומת שבאו והפרשה נשכחה . " לפני ימים אחדים — / ' כתב איתמר בן אב"י ב"האור / ' מיום ה' בטבת היתרע"ג , — , 1913 "נתגלגל אחד גליונות ה"צפירה" לידי , ובהעיפי את עיני לתוכו , מצאתי בו את הידיעה הקצרה הבאה בין שאר הידיעות מארץ ישראל : — , הגיעו ליפו עשרה דייגים יהודימ מאסטרכן . ברצונם להשתקע בארצנו ולחיות מעמלם . הדייגים האלה חשבו בראשונה להתישב ביפו . אחר כך מצאו את התנאים בחדרה הרבה יותר נוחים להם והחליטו לעבור לחפצי בה , על יד חדרה , ולהחל שם במלאכת הדייגות . אבל לזה נצרכים מכשירים , רשתות , סירות וכדומה , ולאנשים האלה אין כסף . אמנם חשבו הדייגים האםטרכנים על אודות הלוואה ויפנו למקומות שונים ) אולם הצלח לא הצליחו , כי אין לדברים שכאלה כל מקום בכל המשרדים והמוסדות שבארץ ישראל , אף לא בחוץ לארץ . הדייגים היהודים היו , איפוא , מוכרחים לוותר על החלטתם — ולשוב לאםטרכף . " ,, האין ידיעה זו מרעישה ומדהימה — , " שואל בךאב"י ,, — , הגעו בנפשכם ; יהודים באים ארצה לא בתור "שנוררים , " לא בתור מבקשי צדקה , אלא בתור אנשים בריאים , הרוצים לעשות בארץ זו דבר מה ולחיות בה בזעת אפם , וכשבאים היהודים האלה מעיר רחוקה כל כד' — מאסטרכן אשר במזרחה של רוסיה האירופית ליפו , זה מרכז הישוב היהודי החדש , אין איש שם לב אליהם , אין משרד מתענין בהם , אין יועץ נותן להם אף עצות קלושות שאנו עשירים בהם למדי , והיהודים האלה מחוייבים לנוד ולנוע , לבקש לעצמם את הדרך ילכו בה , ולהחליט לסוף כי אין מקומם בארץ . אותה הספינה שהסיעה אותם אלינו , מלאי תקוות וחלומות , תסיע אותם לאודיםה שוב , ועשרת הדייגים , אשר אמרו ליסחוב אחריהם עוד עשרות ועשרות כמוהם ... יספרו בחזרם לאסטרכן הרחוקה , כי אין ארץ ישראל ואין ? עברים , כי הכל הבל ורעות רוח וכי צריו להיוואש ולשכוח את ציון " ... ,, , איד אפשרי הדבר — , " שואל שוב איתמר בן אב"י — , "שמנהיגי ישובנו
|
|