|
|
עמוד:273
בעגמת נפש רבה הסתכלתי במה שנשאר מן הליגה הימית באנגליה , שביסודה השקענו , חברי ואני , כל כר הרבה מרץ , חיים וחלומות . הליגה הימית עמדה לפני " ליקוידאציה . " ידידי , כל אלה שיחד אתם הקימותי את המוסד הזה לאחר המלחמה , חדלו להתענין בו . הם היו משוכנעים , כי אין עוד כל תקווה להצילו , אלא אם אסכים לחזור ללונדון ולהתחיל לבנות את הכל מחדש . דחיתי את הצעת חברי , להקים מחדש את הריסותיה של הליגה הימית העברית — לכד לא היה לי עוד הזמן ולא הרצון . עמדנו לפני מאורעות מכריעים בארץ ישראל . חובתי הלאומית דרשה ממני שאהיה במקום שאוכל להביא תועלת רבה יותר לעמי ולמולדתי . כוחות השחרור העבריים לחמו בכוחותיהם האחרונים נגד כל עוצמתה של הקיסרות הבריטית וצבאה בארץ ישראל . לוחמים עברים מילאו את בתי הסוהר , הוגלו מן הארץ , נהרגו בקרבות , הועלו לגרדום , ועונו במרתפי הבריטים ובמרתפי ה"ש"י" ( שרות הריגול של ה"הגנה" ששיתפה פעולה עם הבולשת הבריטית . ( אסור היה עוד להשאר בעורף . עשיתי את חשבון הנפש שלי : חמש עשרה שנה מחיי הקדשתי לתחיתה של הימאות העברית . במרוצת תקופה זו חדל רעיון הימאות העברית והקמת צי הסוחר וצי הקרב מהיות "אוטופיה ? " איש לא לעג עוד ל"אידישע אדמיראלף / ורבים מאלה שהתקלסו בנו עוד אתמול והעמידו מכשולים על דרכנו , הכירו סוף סוף בערכה הרב של פעולתנו . לא קל לאדם לרדת מן הבימה שעליה מילא עוד אתמול את התפקיד הראשי . קשה היה להסתגל למחשבה כי אלה שעשו כמיטב יכולתם להכשילני , דווקא הם יופיעו בעתיד הקרוב כחלוצי הימאות העברית . הם יבואו לקצור ברינה את שזרענו אנו בדמעה . הצטרפתי ל"ועד לשחרור האומה העברית" ( הנציגות הפוליטית של הארגון הצבאי הלאומי בחוץ לארץ . ( לא סיפרתי לאיש על החלטתי להסתלק לגמרי מפעילותי בליגה הימית העברית , אך כנראה שחברי הרגישו בדבר . ב 29 לינואר , בטרם חזרתי לארץ ישראל , קבלתי מן הליגה הימית העברית בצרפת את המכתב הבא : "קפטן הלפרן היקר , בהתאם להחלטה שנתקבלה בישיבת ההנהלה של הליגה הימית העברית , הננו מבקשים ממך לקבל על עצמך את הפיקוח הכללי על עבודתנו בצרפת ובמושבותיה . אנו מאמינים , כי הדבר יעזור לר לתאם את העבודה בין הליגות הימיות העבריות בצרפת , באנגליה , באיטליה ובארץ ישראל . " המכתב נחתם על ידי המזכיר הכללי של הליגה הימית העברית בצרפת , אלכסנדר רום . לא קבלתי את התפקיד . אף המשכתי לעמוד בקשר עם הליגות . בדאבון לב שמעתי על חיסולו של המחזור הראשון שהתאמן ב"יוסף הרץ . " לא נמצא לבוגרים מקום עבודה באניות הבריטיות , ונתעוררה גם השאלה : מה לעשות בספינה , שהחזקתה עולה בכסף רב . לפטביץ אף הציע לי לקנותה ולהביאה לארץ ישראל . הוא לא ידע , כי כל זמן שנמשכת תנועת ההעפלה לא יתירו השלטונות הבריטיים להוציא אניה מרשותם . ב 6 במאי 1947 הוזמנו חברי האכםקוטיבה של הליגה באנגליה ל"ישיבת הרום , " שלא היתה אלא ישיבת חיסול . לא קל היה להם להיחלץ מן המשבר , שהם עצמם נסתבכו בו . ביחוד העיקה עליהם בעית התעסוקה של בוגרי יוסף הרץ , " שכן " אחרת נתבזבז כל הקורס לריק . חוץ מזה חששו מנהלי הליגה מפני שערוריה לנוכח הוצאת כספי הציבור בלי חשבון ובלי ראיית הנולד . אילו האמינו אנשי ,, אורט , " לינקולן וחבריו , כפי שהאמנו אנו הציונים המדיניים , שהמדינה העברית קום תקום בימים הקרובים ביותר , ויחד עם תקומת
|
|