|
|
עמוד:211
הצד שפנים . לאיזה צורך ? הימצא לקוחות לפרקמטיא שלו ן אף על פי שהמגיא איזה " נקניק של שפנים" מיוחד במינו . חיי כלבים " ! ייתכן , כי כל אדם שישב באי זה כמה חדשים סופו שיילל משעמום ומתשוקה " לברוח . אך מצבנו היה אחר . הרי אורחים מאונם אנה שנקלעו לימים מעטים . וניחא לנו לנוע בדרכים האבלות , על פני כרמים שהופקרו והפריאו : ממש '' הפרא ופרא / ' עלינו למרום המגדלים העתיקים וטיפסנו על הצוקים שעל יד הטירה . הדממה כאן מיוחדת במינה , מין דממה פנימית . אתה מרגיש בה אפילו כשהרוח שורקת שריקה עזה בין הארנים פרועי הצמרת כשהגאות נוהמת והשחפים מתחבטים ומתלבטים בצוויחד . גדולה . אדם שנתעייף מן החיים , ראוי לו שינוח כאן , בקאפראיה . אך לשם כך עליו להיות עייף תכלית עייפות . עד בלי שיור כל שהוא . '' " מקאפראיה הפלגנו , כרגיל , בבת ראש ובמפתיע . לעת ערב היינו מסובים — חבורה של קציני ,, שרה" — לסעודת המאקארוני המסורתית אצל ידידינו מאנשי האי ( עם האיטלקים אתה מתיידד על רגל אחת ) — ולפתע : קול צפירתה הנלחמת והמרגיזה של ספינת הגרר . " " מה קרה " ? " אנו מפליגים " ! " אצ'ידנטה ,, ! " מאלא אורא ! " וכוי וכוי ... ,, אך המחאות והקללות לא הועילו : הקברניט של ספינת הגרר — אותו טונינו שסיפרתי עליו במכתבי הקודמים — איש ליבורנו הוא , וכבר המשילו את אנשי ליבורנו לאותו בעל חיים המפורסם בעקשנותו . הלה אם יתעקש — לשוא כל מירחה להזיזו ממקומו . — אנו מפליגים . " " הפעם הספקנו להעביר את כל החבורה אל ספינת הגרר . ורק חמישה משלנו נשארנו על סיפונה של "שרה אי . " והיה זה מזלנו . כי שעתים לאחר הפלגתנו התחוללה במערבו של הים הטירני רוח תזזית , ומכל העברים נישאו שידורי חרדה של רדיו . ועוד יש להוסיף , כי כמות הפחם שבה הצטייד טונינו למסע גרר זה לא התאימה לתעודתה והוא החל להסיק את ה"גררנית" שלו במין דלק , שרק השדים יודעים מה טיבו . זיווג משונה יש בנפשו של האיטלקי : כשרון מסחרי מובהק וקלות דעת של פרחח . "אין דבר , "קאוואלה" תרחם , זו הסוסה המסמלת את ההשגחה הפרטית . " ,, אכן , לא מרוץ משמח לב הוא שיוט זה כשעליו להמלט מסופה מתגברת וכשגלוי וידוע לך , כי יותר משנגררת ספינתך ב 800 כוחות הסוס של הקברניט טונינו , ניגררת היא בכוח איזו "קאוואלה" מיתולוגית ... אך הפאראדוכס לא בגד בנו : " קאוואלה '' הצליחה ! עם שחר הגענו לליבורנו . " ,, והנה החלו החיים מדומים , לחיי ספינה הישנה שינה מרמיטה . בימים הראשונים פרקנו את "מטענה" של הספינה , שקדנו על שפור מראיהן של הירכתים שגרוטאות נתגובבר בהן , ובכלל : עסקו ב"טהרת המת . " עכשיו עומדים התרנים ערטילאים , כאילנות בגן של סתיו , והסיפונים שוממים ומנוקים כרחובות של עיר עזובה . המפקד נסע למרסיליה . מופרדת גם חבורת הקצינים . מן התלמידים נשארים רק 13 איש . מבחינה יורידית הנני עכשיו קברניט הספינה — ועלי לשבת בה , עד שסוכני חברת הבטוח וההצלה יבואו לידי עמק השווה ויקיימו את כל המצוות הקלות והחמורות שבעניני פורמאליות . * " בעוד שבוע נשאר רק שניים : אחד הקצינים ואני . מתי קץ השבי שלנו ? בעלי הביטוח , המצילים ובעלי הספינה — כולם כאחד יש להם פנאי ... "
|
|