|
|
עמוד:207
" אחרי שהאמוראים תיקנו את תחתית הספינה , עזבנו את נמל באסטיה ב 11 בפברואר בחצות , כשאנו נגררים ע"י הספינה האיטלקית ,, טיטו . " בשעה 04 . 00 ירדתי מהמשמר וכבר בשעה 05 . 30 העירני משנתי באייבסקי . ממבט ראשון דרך האשנב של תאי הבינותי שהכל אבוד , ולנצח / במרחק של שלושה ארבעה מטרים מאתנו נזדקרו סלעים מאונכים וחדים העומדים בזקיפות של 200 מטרים ומעלה בגובה . " " בטרם הספקתי לעלות על גשר הפיקוד הקישה הספינה בסלעי החוף ונחבטה חבטה קשה . אבל הקדמתי את הסוף להתחלה , וצריך שאספר לך את סיפור המעש לפי סדר כרונולוגי : בשעה 02 . 00 התחוללה סערה עזה בצד דרום דרום מערב . ספינת הגרר "טיטו" שגררה את "שרה אי , " החליטה להסתתר במפרץ האי הקרוב הנקרא בשם " קאפראיה . '' אבל אך הספיקה להכנס למפרץ , השתנתה פתאום הרות והתחילה מנשבת מכיוון צפון מזרח בעצמה רבה . המפרץ בו רצתה להסתתר ספינת הגרר היה בלתי מוגן לגמרי מכיוון זה ושתי הספינות "שרה א * ' ו"טיטו — ' - ' הושלכו על הסלעים . ברור היה כי אבדנו . " " לא נשאר דבר בידינו אלא להסתכל במראות הטבע הנהדר , ולהכתיב לבאייבסקי את הפרטים על רגעיה האחרונים של "שרה א "' ועל הרגעים האחרונים של אלה שנמצאו אותה שעה על סיפונה — את אלה צריך היה לרשום באייבסקי , בהתאם לחוק , ביומן הימי . " " אנשי "טיטו" נמצאו במצב דומה לשלנו ומה עוד שהיא היתה רתוקה אלינו בכבלי פלדה . כדי להינתק מאתנו במהירות דרושה היתה עזרתנו וכל רגע היה בבחינת חיים או מוות . לסביבת הגרר היו מנועים חזקים שבעזרתה ניתן לה להמלט מהסכנה , •» ד לשם כד היה עליה להשאירנו לגורלנו . " " אחרי המעשה סיפרו לנו אנשי הצוות של "טיטו" שכאשר ראו מקרוב את מצבנו המסוכן , "דמעות החניקו את גרונם / ' הם ראו וידעו מה יהיה בסופנו . רק לרגלי הטיה זריזה בלבד עלה בידי "טיטו" לקרב אותנו במידת מה לשובר הגלים של נמל קאפראיה , אבל ברגע זה הושלכה "טיטו" עצמה על סלעי החוף . קולו של טונינו , מפקדה של " טיטו , " הגיע אלינו דרך מגביר קול ! הוא התחנן שנתיר את כבלי הפלדה מצידנו אנו ונאפשר לפחות לספיגתו להנצל ולהציל את חיי צוותה . "טיטו '' לא היתה מסוגלת עוד לעזור לנו . כח מנועיה לא הספיק כדי להתגבר על הרוח ועל הגלים' וגם לגתר אחריה את "שרה . " לנו לא היתה בין כה תקוה להנצל . צריך היה לשחרר את "טיטו" מקשר המוות שהיתה קשורה אלינו . פקדתי לשחרר את הכבלים , ו"טיטו" נעלמה בקצף הגלים והסער בהקיפה את האי מקצהו הדרומי . " " נשארנו לבדנו . דפני "שרה א "' עלו על סלעי החוף ונחבטו חבוט והלוך . זה היה הקץ . אך אין אדם יודע את אשר יקרה אותו בעוד רגע — משחק הגורל : מפסגת ההר במורד התלול של הצוקים ירדו שני אנשים . בתחילה נראו כנקודות שהלכו וגדלו . מסופקני אם לולייני קרקס או מטפסי האברסט בהימאלאיה יכלו לעשות את אשר עשו שתי הדמויות הללו , ביתר זריזות . כשהתקרבו אלינו , הבינונו כי אין אלה אלפיניסטים , העוסקים בספורט לתענוגט , אלא שני דייגי קאפראיה שסיכנו את חייהם למען הצלתנו ולהם חייבים אנו את חיינו . כשהתקרבו אלינו מאד , הצלחנו לזרוק למצילנו חבל דק , קשור לחבל עבה יותר , שמאחוריו נגרר כבל פלדה . הדייגים הקאפראיים הצליחו לקשור את החבל בקרבת רציף הנמל הקטן . בעזרת תמרון של הרפיית שרשרת העוגן הימני
|
|