|
|
עמוד:198
" למה באתם — " ? שאלתי ברוגז , — "הרי שגעון הוא מה שעשיתם . חזור לאחוריך ואמור למפקד הספינה כי הוא מכלה את זמנו לריק . אני לא ארד . אגיע על סיפונה של " שרה" לבאסטיה , או שלא אגיע אליה בכלל '' .... ברגע זה שמעתי את קולו הרועם של מציני המשתלב בשאגת הרוח והמית הסער : " קומאנדאנטה , אין אנו רשאים לצוות עליך לנטוש את ספינתך . אך באנו להצילך ולא נעזוב את המקום , אלא אם כן תרד אלינו ! בך תלויים עתה לא רק גורלך וחייך , אלא גם חייגו אנו וחיי נשינו וילדינו ... ! הברירה בידך , כל רגע יקר " ... ! רגע קט הרהרתי ומיד אחרי כן ירדתי במרוצה לסיפונה של ,, שרה . " דיליון רץ אחרי . התחמקנו מגל עצום . דילגנו מעל מעקה הספינה וקפצנו לתוך ספינת ההצלה . בו ברגע ניתקו ארבעת האונקלים וספינת ההצלה ,, — ד"ר ואטלה" היה שמה — נזרקה אחורה . חיש מהר נשאבו המים שנכנסו אליה בעזרת משאבות אדירות . ישבתי בירכתי הספינה , ליד מציני שאחז בידו הפצועה את ההגה . עיני ' היו מרותקות ל"שרה א"' שהלכה והתרחקה ... באותה שעה זלגו עיני דמעות . שלפתי מטפחתי לנגבן , וכדי שלא ירגישו בכך אנשי הצוות עשיתי כאילו מנגב אני את פני . " קח" — , אמר מציני והושיט לי בקבוק קוניאק . רוקנתיו בבת אחת . " מסור לי את הגלגל ואחליפך — , " אמרתי למציני בהצביעי על ידו החבושה . " זאת לא אעשה לעולם — , " ענה הזקן , — "בספינתי אני המפקד ואני ההגאי . " בתוך כך הושיט לי חגורת הצלה . — "לבש זאת . הדרך ארוכה . " הלילה ירה שחור ואיום ? שחור מכל שחור ואיום מכל אימה . מעבר החוף הרחוק של באסטיה נורה זיקוק אדום , שהתיז בנופלו מטר כוכבים . מציני השיב בירית זיקוק ירוקו סימן שכולנו חיים ובריאים . על אף מנועיה החזקים של ,, ד"ר ואטלה" התקדמנו עקב בצד אגודל ודומה היה , כי אנו נתונים מתחת למים יותר מאשר על פניהם . אנשי הצוות היו מכורבלים במעילים עבים וכובעים לראשם לגונן עליהם מפני הגשם , ואילו אני הייתי רטוב כספוג . רעדתי כולי , שיני נקשו זו לזו והרוח חדרה עד ללשד עצמותי . החוף , שממנו נורו , בזה אחר זה , הטילים האדומים , היה עדיין רחוק . שש שעות נאבקנו עם הגלים והרוח עד הגיענו לנמל . עברנו על פני המגדלורים בפתח נמל באסטיה ומצאנו את עצמנו שטים על פני אגם שקט מים > קשה היה להאמין , כי לא חלום הוא זה . דומני כי כל באסטיה יצאה להקביל את פנינו . המוני עם ציפו לבואנו על הרציף ובשורה הראשונה עמדו קציניה , מלחיה וחניכיה של "שרה אי . " " ההבאתם אותו — " ? שמעתי קול קורא מעבר החוף . ,, הבאנו — , " ענה מציני . תשובתו נבלעה בקריאות "הידד" שפרצו מגרונות העומדים . למי הריעו ההמונים ? — האם לאדם שחשבוהו כאבוד ואשר ניצל וחזר לחיים , או למציל הזקן והאמיץ ולצוותו עז הנפש , שסיכנו את נפשם כדי להציל נפש אד 6 שלא ביקש הצלה . עליתי לרציף ונבלעתי בתוך המון צוהל . מאות ידים הושטו אלי וכמספר הזה ברכות הומטרו עלי בצרפתית' באיטלקית ובעברית . המשטרה פילסה דרך למכוניתי . באייבסקי , בלאס , דיליון וקרטגי נילוו אלי למלון , שם סעדתי את ארוחת הערב
|
|