|
|
עמוד:188
על פניהם של רב החובל ואנשי צוות ,, סוקוא" אפשר היה לקרוא את רגשי הפליאה וההתפעלות למראה עיניהם . "האמנם אלה הם ימאים יהודים " ? שאלו , ואמנם קור הרוח , הסדר והמשמעת , שהפגינו הצעירים הנפלאים האלה באותו מעמד , ראו 0 *> " יו שיתגאו בהם אף הוותיקים והטובים שביורדי הים . לפתע השגחתי באחד מהחניכים כשהוא מתפרץ מאשמורתו . היה זה ברנשטיין , אותו ה"צבר" שעל תעלוליו כבר סופר לעיל . הוא עבר בריצת "אמוק" את הסיפון , עלה ' במדרגות גשר הפיקוד והתיצב לפני כשהוא מצדיע , כפי שלא הצדיע מעודו . " אדוני המפקד , אני מבקש רשות להישאר אתך על הספינה ... ! אני נשבע שמעתה יאילד אציית לכל פקודותיך ואהיה לך לעזר בכל אשר תלך . ' ברנשטיין דיבר במהירות הבזק , כאילו פחד פן לא אניחנו לסיים את דבריו . הוא היה נפלא באותו רגע , פרא זה , שאף משמעת הפלדה של ספינת האימונים לא יכלה לעקשנותו ולמזימותיו . רגע קט התבוננתי בפניו הלוהטימ , ליטפתיו על לחיי ואמרתי : — "איש לא יישאר עמי , ברנשטיין , אד את מםירותד ונאמנותד לא אשכח לעולם ועתה שוב מהר לחבריך ומלא אחר הוראות מפקדך הישיר . אם עוד נתראי- — אזכור את הבטחתך / ' הוספתי . ברנשטיין עמד רגע עוד דומם . אחר הצדיע שוב ואמר בקול רועד : "סלח לי המפקד , על כל אשר עוללתי לך . " הוא פנה אחורה , עבר את הסיפון בריצה והצטרף לאשמורה " אחרונה שעלתה על "סוקוא . " ברנשטיין קיים את הבטחתו , הוא הפך לאדם חדש , איש מוםת למשמעת , לסדר ולאחריות . קשה היה להאמין , כי שתי דמויות כה מנוגדות היו עשויות לחיות בכפיפה אחת בבחור צעיר זה . לאחרונה הועברה האלונקה שעליה שכב הקצין שטיינברגר . מאחוריה צעד ד"י הברשטרייט , שהספיק לנתחו במהירות הבזק . ,, באנדי" התעורר בזה הרגע מעלפון המסדר לא נמשך אלא רגעימ ספורים בלבד . אף באום הפרידה שלי היה קצר ביותר , אבל רגלי החניכים כבר טבלו במים שהלכו וגאו . נפרדתי מפרחי הקצונה העברית , הוריתי לאנשי הצוות על שרותם הנאמן ואיחלתי לחלוצי הימאות העברית הצלחה ומזל , טובים מאלה שנפלו בגורלי , בדרכם להקמת הצי העברי במדינה העברית העצמאית בארץ ישראל . המסדר עמד בלי נוע . עיני רבים זלגו דמעות שנשרו על לחייהם ונצטרפו לשלוליות המים המלוחים על רצפת הספינה . " התקוה — " ! שירת ההימנון הלאומי פרצה , גאתה ועלתה מירכתי הספינה ונישאה על כנפי רוח הסער המתנשב בעוז בשמי קורסיקה , הרחק לעבר המרחבים המאפירים באופק . ,, — החל בפינוי הספינה — , " פקדתי על באייבסקי ועליתי על הסיפון . עמדתי על גשר הפיקוד ופיקחתי על ביצוע הוראותי . באייבסקי ניהל את מבצע הפינוי . פניו היו שלווים . תנועותיו מדודות . פקודותיו ניתנו בחצי קול וכל התנהגותו היתה כאילו הוא מפקד על תמרון הדרכה רגיל . לראשונה העברנו את ספרי התורה , אחריהם הורדו "צזאר ,, , " ג'ים" ו"פוסי" ( שני הכלבים והחתולה . ( בדומית מוות ובסדר מופתי צעדו אשמורות החניכים ועלו במעלה כבש המעבר לסיפונה של "סוקוא" ובעקבותיהן פסעו אנשי הצוות על קציניהם .
|
|