|
|
עמוד:164
ההר' ושבילים צרים , המתפתלים ועולים בין חורשות עצי זית , וחרובים ושיחי ה"מאסטיקה" הסבוכים . הארוחה שנערכה לכבודנו היתה סעודת מלכים ובסיומה נפקק בקבוק שמפניה צרפתי משובח והסוכן הקונסולרי נשא נאום ברכה בשם הממשלה הצרפתית לכבוד ספינת האימונים' מפקדה וצוותה ! זה שנים שלא נראה בנמלינו ה"טריקולור ... " אמר' וכנציג אותו "טריקולור" השיבותי בדברי הוקרה וברכה למארחנו וכולנו הרימונו את גביעינו לכבוד מדינת החופש , השוויון והאחווה . היה זה מצב מבדח במקצת , כאשר שני "מטקים" ( נכרים , ( מכריזים באי נידח , שכוח אל ואדם , על גדולתה של צרפת ומופיעים כנציגיה הרשמיים . אך את אשר אמרנו לא מן השפה ולחוץ אמרנו ; לו — ליווני ולי — לעברי , היו סנטימנטים כנים לצרפת . ואף כי לא נכח באותה מסיבה איש מן הצרפתים , רוח צרפת היתה שורה בה , ביחוד כאשר הגיע תורם של היין הישן , הקפה השחור ולבסוף בקבוק הקוניאק "פין נאפוליאון" בתוך סלסלת כסף עתיקת יומין . נפרדנו מן הסוכן ומרעיתו בלבביות ושמנו פנינו לעבר הנמל כדי לחזור לספינתנו . הרוח שינתה לפתע את כיוון נשיבתה ופנתה מזרחה . משהגענו לרציף כבר העלה הים גלים גבוהים ולא יכולנו להפליג בסירתנו הקטנה . נאלצנו להשאר על החוף למשך הלילה , אך גם לבוקר לא חל שינוי לטובה במזג האוויר . נכנסה הדאגה ללבי . חששתי שמא תגבר הסערה ועוגני "שרה א '' ינתקו והספינה תיגרר ותיהדף לסלעי החוף . החלטתי להפליג בדוגית שלנו , למרות תחנוניהם של הסוכן הקונסולרי ומפקד הנמל , שביקשוני בכל לשון של בקשה להמתין עד יעבור זעם . היטענו שקי קמח ואת יתר הציוד והמזון , שקנה קרטגי , ונכנסנו לתוך הסירה . החניכים כהנוביץ והלר אחזו במשוטים , אני בהגה , הקצין קרטגי ישב ליד החרטום וד"ר הברשטרייט לידי . דומני , שכל תושבי זאנטה יצאו לחזות במאבק שייערך בזירת הים הסוער בין סירתנו הקטנה לבין איתני הטבע . הסכנה נשקפה לנו בעיקר בעת צאתנו מן הנמל ; כאן היתה דרושה אמנותילוליין ממש , כדי שלא להתנפץ אל סלעי החוף מכוסי הקצף , ואמנם כפסע היה בינינו לבין המוות , כאשר נישאנו על רכס גל ענקי בהפליגנו מפתח הנמל לעבר הים הפתוח . הוטלנו אל אבני הרציף , אך חמקנו מאסון . כל תשומת לבי היתה נתונה לכד' שחרטום סירתנו יהיה מכוון נגד הגלים השוטפים . כל סטיה ימינה או שמאלה היתה עלולה לשים קץ לחיינו . רוכסי הגלים הסתערו עלינו בזה אחר זה . עלינו הרים וירדנו תהומות . הגלים עברו על החרטום וניתזו עלינו במקלחת קופאת , שהרטיבה אותנו עד לשד עצמותינו . נדמה היה שכל נחשול עומד לטרפנו ולהורידנו שאולה למצולות הים הגועש . הרופא וה"קומיסר '' ( קצין המשק ) דלו בקופסת שימורים ריקה את המים שנכנסו לסירה . כהנוביץ והלר גילו קור רוח גמור וחתרו במרץ ובקצב , כאילו לא היו אלה אלא אימוני חתירה בבית הספר בצ'יביטאווקיה . הלר , הוינאי האדמוני , החניך הצעיר ביותר ב"שרה א "' ( זה מקרוב מלאו לו 16 שנה , ( ישב למולי ופניו הפיקו נחת ושביעת רצוןו נדמה היה , כי הנער רווה סיפוק מעצם הסכנה והחרפתקה . " היי , הלר — " ! צעקתי לעברו' כדי להתגבר על המיית הגלים ויללת הרוח , . — עכשיו עליך להבטיחני שמעתה ואילך שוב לא תזרוק את מנת ה"באקאלה" שלך לים , ולא — אשליך אותך לים ו"הבאקאלה" תזלול אותך . "
|
|