|
|
עמוד:114
נחשולים זועפים אל כתלי בית המפר . רעש הגלים וזעפם המחריד עוררו בנו את הרגש כאילו הים רוצה להילחם בנו . כאילו היה מזהיר אותנו ... " " לאחר אמירת "עלינו" בא ה"קדיש . " אני אמרתיו והתלמידים געו בבכי . העובדה , שגופתו של החבר האומלל טרם נמצאה , עוררה בנו רגש חרדה זר . אחד התלמידים אמר לי באותו לילה : כל הזמן נדמה לי , שנחשולי הים הגועשים מנפצים על אבני יסודות בית ספרנו את גופתו של חברנו האומלל . " התמונה שאותה תיאר קוליץ בכתבתו נתגלתה לעינינו כשנכנסנו למעון החניכים . קשה היה להאמין , כי הצללים האלה' הנעים באפלולית האולם הגדול והמטלטלים את תפילותיהם , כשבכי פורץ מגרונם , הם אותם הצעירים מלאי החדווה והעליצות מתמול שלשום . פוסקו קפא בפתח הדלת . בפתע הרכין ראשו . ראיתיו בוכה זו הפעם הראשונה . בחצות עמדו ששה תלמידים לצאת עם דייגי צ'יביטאווקיה להפלגה שיגרתית בים . לפי בקשתו של הקפיטן פוסקו הסכימו הדייגים לקחת אתם בכל הפלגה מספר תלמידים לשם התמחות מעשית בדייג ובשייט . שעת מסדר הערב הגיעה . העברתי את המסדר לפקודתי . בחוץ השתוללה סערה והגלים התנפצו על הרציף . התלמידים , חיוורי פנים , עמדו עמידת "נוח" מרושלת : " אסון גדול קרה לנו" — אמרתי ויללת הרוח נלוותה לדברי — , » נורא שבעתיים אסון זה להורים שאבדו את בנם יחידם . זהוא הקרבן הראשון שהקרבנו ל"נפטוך , שליט הים האכזר , זהו קרבן ראשון , אך בוודאי לא האחרון . חייב כל איש מכם לחשוב היטב בטרם יבחר בקאריירה ימית . כל אחד מאתנו עלול ליפול קרבן במאבק על כיבוש הימ העברי . אך המכנות לא תרתענה אותנו . גם הלילה תצטרכו לצאת להפלגה אך הפעם לא אקרא בשמות המפליגים אלא אבקש מתנדבים . , , " המתנדבים צעד אחד קדימה — , " פקדתי . כל המסדר כולו , כאיש אחד , צעד צעד קדימה ושירה אדירה של ההמנון הלאומי פרצה מגרונות התלמידים ... ששה צללים , עטופים מעילי גשם , צמודים זה לזה , הגיחו בחצות הליל משער מעון בית הםפר הימי וצעדו ליד הרציף , שם חיכתה להם ספינת הדייג , נכונה להפלגה ... למחרת , עם עלות השחר , התחלנו בחיפושים אחר גופתו של שטראסברג , שנמשכו שלושה ימים רצופים . הורדנו אמודאים שסרקו את קרקע הים , ב"ראי ים , " יצאנו בסירות משוט ומנוע , — כולם השתתפו בחיפושים אלה : הקפיטן פוסקו , מדריכי ביה"ס וחניכיהם — היהודים והאיטלקים , דייגים ומלחים , ואף מפקד הנמל ועוזריה אך גופתו של שטראסברג לא נמצאה . ב 22 במאי 1935 נעדר טכס האבל לפי מיטב המסורת הימית לזכרו של הקרבן . כל בית הספר הימי ( איטלקים ובית"רים , ( בתלבושתם הימית , עברו בסך ברחובות העיר ועלו על ספינת מנוע גדולה , שהועמדה לרשותנו על ידי מפקד הנמל . בספינה נמצאו הקפיטן פוסקו עם מדריכי בית הספר ומפקד הנמל קולונל פיורה . מאחורינו הפליגה עוד ספינת מנוע ועליה קצינים ופקידי הנמל . ספינתנו התקרבה למקום המשוער , בו אבד שטראסברג , ונעצרה . על הסיפון נערך המסדר , שעבר למצב "דום . " למפקד הטכס מיניתי את הקצין דיליון . מסדר המחזור הראשון עמד באגף השמאלי של הספינה , הקצין דיליון קרא את שמות הנוכחים . "אברהט שטראסברג — / ' קרא דיליון בקול רם , — רק טרטור המנוע נשמע בדממת המוות ששררה ;
|
|