|
|
עמוד:76
יפים מרקוביץ" — אמרתי — , יש לי הצעה . שמא תזמין לביתך כמה מידידיך " ' " לכוס תה' נסביר להם את המטרה , שלשמה הוזמנו וננסה לקבל מהם , אם לא את כל הסכום הדרוש לנו , הרי לפחות חלק ניכר ממנו . " " רעיון מצוין — , " אמרה שרה יעקובליבנה , ,, — אין כל קשי לסדר מסיבה כזאת בביתנו , ומה עוד שמעולם לא פנינו לאיש , שיתרום כסף לאיזו שהיא מטרה שאנו מעונינים בהגשמתה . עד כה קיבלו הכל את תרומותינו , תהא המטרה אשר תהא . " " אני אעזור לך בסידור מסיבת התה / ' אמרה הבת . ,, לא הייתי רוצה להזמין אורחים ולהריק את כיסיהם בביתי — , " אמר קירשנר , — " צריך לחשוב על דרכים אחרות . רק אם לא ישאר מוצא אחר נדון בהצעה זו . יודע אני , כי הכסף דרוש לכם באופן דחוף . הרשה לי לחשוב על הענין כמה ימים . " אותו לילה חלמתי שאני עומד על גשר הפיקוד של ספינת הלימודים העברית הראשונה בעולם . על הסיפון אצו רצו מלחים ו"קאדטים" בערבוביה נוראה . עשרות מהם טיפסו ועלו על סולמות התרנים בזריזות של קופים , בעוד אחרים מעלים את המפרשים כשרוח ברכה ממלאת אותם ומוליכה את ספינתנו מזרחה , לעבר חופי כנען העברית ... כל אותו שבוע התהלכתי כסהרורי . מניתי את הימים , את השעות ! מרגע לרגע צפיתי לידיעה מקירשנר . באותו זמן עלה בראשי לראשונה הרעיון על הקמת הליגות הימיות העבריות — ארגון שמתפקידו יהיה לסייע להגשמת תכנית תחית הימאות העברית , לספק את האמצעים הדרושים ולגייס את התמיכה המוסרית לרעיון זה . לאחר מספר ימים צילצל אלי קירשנר והזמינני שוב לארוחת ערב בביתו . יודע אתה , ירמה מיכאילוביץ — , " פתח את השיחה בשבתנו שוב בטרקליךדירתו " המפואר , כשאני מעלה תימרות עשן מסיגאר הוואנה עבה . ( קירשנר עצמו לא עישן ) — " הרביתי לחשוב על ענין זה של עריכת מסיבת תה בביתי לשם קבלת תרומות לרכישת ספינת אימונים , והחלטתי , כי אין זה נאה לי ... מעולם לא עשיתי זאת ... אמנם , אין ספק בלבי שכל אחד יעלה את תרומתו , אך הם יוסיפו לדבר על כך במשך שנים , אף בטוחים יהיו כי עשו לי חסד רב . מאבי ז"ל למדתי , כי כל זמן שיכול אדם לתת משלו לזולתו , עליו לתת ביד רחבה , אך אשרי אדם היכול להימנע מקבלת טובות מאחרים , בפרט מידידיו . " רוחי היתד . נכאה עלי , כל תקוותי נגוזו בבת אחת . ,, אך יש מוצא אחר — , " התערבה עקרת הבית בשיחה , — "אני אתן במתנה טבעת יהלום שתעזור לך , אולי , במידת מה לפתור את הבעיה . " " לעזאזל — , " הירהרתי בלבי ,, — , מה אעשה בטבעת אומללה זו " 1 הגברת קירשנר הבינה כנראה לפי הבעת פני , כי לא התרשמתי במיוחד מ"הז'סטה" שלה . ,, אל תדאג — , " אמרה , — "הטבעת אינה זעירה כל כך , האבן שבה היא בעלת 20 קאראט . " הפעם התרשמתי : — עשרים קאראט ביהלום אחד , גט בור ועם הארץ בעניני יהלומים כמוני , הבין , כי המדובר הוא באבן יקרת ערך . " את הטבעת הזאת — , " אמר קירשנר' — "נתתי לאשתי במתנה לרגל יובל נישואינו , ולאמיתו של דבר , לא ברצון רב הסכמתי שתמסור אותה לך . אך אם אין ברירה , מילא " ...
|
|