|
|
עמוד:14
פ רקא ' הימאות העברית מימי התנ"ך ועד ימינו סקירה כללית האמנם לא היתד ; מסורת ימית עברית' לא רומנטיקה ימית' לא שירה ולא אגדה ימית' לא היסטוריה של ספנות ומלחמות רודי גל עבריים' כדברי ההיסטוריונים ,, מטעם ? " האמנם לא נזכרים ימאים וספנות עברית בספרי הקודש שלנו ? " העם העברי" —כותב החוקר הנודע ד"ר רפאל פאטי ' בספרו "הספנות העברית * — " רכש מומחיות מפתיעה בכל ענפיו של מקצוע קשה ומסוכן זה . עובדה היא שספנות היתה אחד ממקצועות המלאכה הראשונים' שבהם עסקו בני ישראל בימי קדם " ... " בשפע מפליא נובע החומר על הספנות העברית ממקורותיו העתיקים' מקורות ספרותיים ומקורות ארכיאולוגיים כאחד . פה ושם באים לעזרתנו גם מקורות חיצוניים ומשלימים ומאמתים את מה שכבר היה ידוע לנו ממקורותינו שלנו .... אם מספרים תאורים מרובים על התגלות כוחותיו של הבורא כיסוד טבעי ידוע' כי אז ברור הדבר , שלאותו יסוד היו מיחסים חשיבות יתרה . " והנה בשירה התנ"כית מתוארת כמה פעמים התגלות כוחותיו של האלוהים בים , ביהוד בים הסוער . שורה שלמה של נסי מים מלוה את תולדות עם ישראל מראשית ימי קדם . המבול הוא אולי המאורע הגדול והנורא ביותר' שאירע בתחילת תולדות האנושות . והספרות המדרשית רקמה רקמת אגדות דמיוניות מסביב לסיפור הפשוט של ספר בראשית . רבים הם התאורים הבולטים בכתבי הקודש' הנותנים לחוש ולהרגיש את הרושם העצום , שהים הסוער עושה על האדם . כוח הים והגלים הנראים כמורדים בסדרו הנצחי של הטבע' מסתכל בצורת רהב בכתבי הקודש ונהפך לשירו של הים . '' לפי ההשקפה העממית מתגלה כוח אלהים בראש וראשונה במים' בסערת הים . כוחות אלה יש בהם כדי להטיל מורא בלב הבריות' אך עם זאת מטפח העברי הקדמון גם אהבה לים' כפי שרק יורדי ים יכולים לאהוב אותו . מאז ומתמיד ידעה המסורת העברית לרקום אגדות הקשורות בים . הנה' למשל' בשעה שנזכר הקב"ה בבניו השרויים בצער בין אומות העולם' הוא מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו . לפי אחד המדרשים מצטיין עם ישראל ב"פרקמטיא" שלו , עד שכל אומותו העולם באות לראות מה טיבה' ומרוב התפעלות מתגיירים ומקריבים זבחים ועולות לאלוהי ישראל . ולמה קדם זבולון ליששכר בברכת יעקב אבינו' אף על פי שיששכר קשיש ' מאחיו ? על כך משיב המדרש — "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולון בא ומאכילו' לפיכך קדמו ... יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו צרכו . ''
|
|