|
|
עמוד:62
ומוסדות הבוררות הלאומית , בשעה שהם פוסקים , אלו תנאי "עבודה צריכים לשרור במפעל מסויים , בזמן מסויים ובמקום מסויים , מן הדין שיתנו דעתם קודם כל לאינטרס אחד : האינטרס של בניין המדינה . אם מתח הרווחיות גבוה מן השיעור התקין , יהא עליהם לגזור על צמצום רווחי ההון ? אם מתח הרווחיות נמוך מדי , ואורבת סכנה שהמפעל ייאלץ להיסגר , יצוו על צמצום שכר העבודה . גם זה וגם זה לא למען הפועל ולא למען נותן העבודה : אין שניהם אלא מכשירים , ואין האינטרס המעמדי שלהם מובא כלל בחשבון ; דבר אחד בלבד מובא בחשבון : התפתחותה של ההתיישבות היהודית , תוספת מקומות קליטה לעולים יהודים , הרוב היהודי . כל זה אינו כלל ועיקר נסיין לפתור את בעייתנו המעמדית , לא בשלימותה , לא כדי מחציתה , ואף לא כדי אחוז אחד ממנה . אין בכד כל שייכות בכלל ל"פתרון" הבעיות הסוציאליות . אלו תיפתרנה במעבדתה של המדינה היהודית , לאחר שהיא תיבנה ותכונן . עתה נמשכת והולכת עבודת הבנייה י היא מתנהלת בתקופה של סדר סוציאלי פגום , באווירה של סדר סוציאלי גרוע , באותן השיטות ובאותם הכלים המתאפשרים בתקופה כזאת ובאווירה כזאת . וטעות היא לחשוב שאנו מקווים "לגרש" מארץ ישראל את רוח התחושה המעמדית ואפילו את רוח האנטאגוניזם המעמדי . הפועל ונותן העבודה לא ירחשו לעולם יחס ידידות זה לזה כשני כבשים הרועים באחו . יתירה מזו : כל אחת משתי הקבוצות תהא בוודאי סבורה rnn ותכריז שהיא , דווקא היא ולא רעותה , הינה "מלח האדמה" ויסוד כלכלת העולם . ואולם כל זה הוא עניינם שלהם , לא שלנו . ענייננו לתת דעתנו על כך , שכל התחושות המעמדיות האלה של גאווה או אנטאגוניזם או התלהבות לא יפריעו , חלילה , לגידולו של רוב יהודי בארץ ישראל . אין זה מתפקידה של הציונות המדינית "לחסל" את התחושות המעמדיות : תפקידה "לעקרן" - לעשותן להלכי רוח חסרי אונים , שאין בכוחן להשפיע על המציאות הכלכלית של ארץ ישראל כל עוד לא נסתיים תהליך הבניה של הרוב היהודי . [ 1927 ]
|
|